בדרה נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.התובעת פנתה לנתבע וטענה כי ביום 23/10/09 נפגעה בעבודתה וכתוצאה מכך נגרם לה קרע בגיד ביד שמאל (להלן: "אירוע הפגיעה ביד").

תביעתה נדחתה מהנימוק שלא הוכחה התרשותו של אירוע כלשהו בעבודתה, שגרם לפגיעה הנטענת.

מכאן התביעה שבפנינו, שבה טוענת התובעת כי בתאריך כלשהו בחודש יולי 2009 עבדה בטיפול בקשישה הגב' מלכה דווירי (להלן: "הקשישה"), וכאשר ניקתה חלון נפל עליה החלון וגרם לפגיעה ביד.

2.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ומסמכים שונים.

בדיון שנערך בפנינו ויתרה ב"כ הנתבע על חקירת התובעת על האמור בתצהירה, ושמענו את עדותה של הגב' עאידה דווירי, ביתה של הקשישה, בהלכה לעולמה מאז.

הגב' דווירי סיפרה כי במועד כלשהו שלא זכור לה, שבה לביתה שבו התגוררה גם הקשישה, וראתה שהתובעת נחבלה בשורש האגודל, וכי היד פצועה והאגודל שמוטה.

עוד סיפרה כי ראתה על הרצפה חלקי זכוכית והתובעת סיפרה לה כי החלון נפל על היד שלה.

נאמר כי התרשמנו מכנותה של העדה, ועדותה היתה מהימנה בעיננו.

3.התובעת, בתצהירה, סיפרה טיפלה בקשישה ובעוד קשיש שנפטר בחודש יולי 2009.

לפי האמור בתצהיר, בחודש שבו נפטר הקשיש השני, כאשר פירקה את החלון בבית הקשישה כדי לנקותו, החליק החלון ונפל על ידה השמאלית.

על פי תיאורה לאחר שספגה את המכה צבע כף היד הפך לאדמדם ונוצר מעין שקע ליד האגודל.

כאמור, התובעת לא נחקרה על האמור בתצהירה.

4.התובעת נחקרה ע"י חוקר מטעם המל"ל ביום 04/03/10.

הגרסה שנמסרה מפיה, בטרם ידעה דבר דחיית תביעתה, היתה דומה מאוד לזו שבתצהיר, למעט העובדה שבהודעה מסרה שלא סיפרה לאיש על התאונה.

יוער כי התובעת ציינה בפני החוקר שהיא סובלת מבעיות נפשיות, מקבלת טיפול תרופתי בהקשר זה, ונוטה לשכוח הרבה.

טענה זו מופיעה גם בתצהירה והודגשה ע"י באת כוחה, שביקשה ליתן משקל לעובדה שמדובר באישה פשוטה עד מאוד, בלשון המעטה.

עוד יצויין כי מפרוטוקול ועדה רפואית בעניין נכות כללית של התובעת, שהוגש מצד הנתבע, נמצאנו למדים כי לתובעת נקבעו, בין היתר, 10% נכות בגין הפרעת הסתגלות חרדתית ודכאון.

5.ב"כ הנתבע הפנתה, ובצדק, לשורה של מסמכים רפואיים שיש בהם לכאורה כדי להעלות סימני שאלה ביחס להתרחשותו של האירוע התאונתי הנטען.

ראשית, העובדה שהתובעת אינה מסוגלת לנקוב במועד בו התחש האירוע, כאשר היום שצויין בתביעתה למל"ל, בחודש אוקטובר 2009, היה היום בו נותחה ביד הפגועה.