בדראן נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לפסלות שופט.

יצוין כבר עתה כי זוהי הבקשה השנייה שמגיש המערער בתיק זה, לאחר שביקש פסילתי בעבר (להלן:" בקשת הפסילה הראשונה") ובקשתו נדחתה בהחלטתי מיום 22.5.2013.

השתלשלות העניינים:

1.המערער שבפני הורשע בת"ד 07-10 5745 בעבירות של אי שמירת מרחק לפי תקנה 49 א' לתקנות התעבורה, גרימת נזק, לפי תקנה 21 ב' 2 לתקנות התעבורה, ונהיגה רשלנית לפי סעיף 62 , 2 + 38 2 לתקנות התעבורה.

בפסק הדין שניתן בהעדרו נגזר עונשו לקנס בסך 1200 ₪ ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 45 יום (פסק הדין של השופט אלי אנושי מיום 10.7.2012, להלן: "פסק הדין הראשון").

המערער ערער על פסק דין זה בעפ"ת 52099-07-12 אשר נדון לפני ביום 25.11.12. עוד לפני הדיון, ונוכח בקשת עיכוב ביצוע עונש הפסילה שהגיש המערער, החלטתי כי עונש הפסילה יעוכב עד להחלטה אחרת בערעור. לאחר שנשמעו הצדדים, הכרעתי, כבקשת המערער ביום 25.11.12, כי פסק הדין מיום 7.10.12 יבוטל, והתיק יוחזר לבית המשפט לתעבורה על מנת שהשופט יכריע בו על סמך החומר שלפניו. מיותר לציין כי משבוטל פסק הדין בוטל גם עונש הפסילה.

וכך היה. העניין נדון שנית בבית משפט לתעבורה, המערער הורשע והשופט אנושי גזר את עונשו לתשלום קנס בסך 1,500₪ או 15 ימי מאסר תמורתם ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום (גזר הדין בת"ד 5745-07-10, הש' אלי אנושי, מיום - 7.3.2013, להלן: "פסק הדין השני").

2.גם על פסק דין זה ערער המערער, הוא הערעור הנוכחי שלפני.

עוד לפני שהתקיים דיון בערעור זה פנה המערער בבקשה לפסלות שופט מן הטעם כי במסגרת הדיון בערעור הקודם (עפ"ת 52099-07-12) נמתחה עליו ביקורת על ידי, ולכן "אין סיכוי ולו הקלוש ביותר שיעשה משפט צדק".

בקשתו נדחתה על ידי ביום 22.5.13 מן הטעמים שפורטו בהחלטה.

לאחר מתן החלטת הדחייה, הופיעו הצדדים לפני, ביום 26.10.13, כאשר במסגרת הדיון טען המערער כי הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין השני של הש' אנושי, ביום 4.4.13. המשיבה טענה כי לא כך היא וכי העונש שגזר השופט אנושי, ועונש הפסילה בפרט, לא עוכב.

לאחר דיון ארוך שעסק רובו ככולו בשאלה האם הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה אם לאו, לאחר שבדקתי היטב בתיק האלקטרוני האם נמצאת בקשה כאמור וגיליתי כי לא כך היא ואף הצגתי למערער את התיק האלקטרוני כדי שיוכל להתרשם בעצמו, ולאחר שעלתה הסברה כי הבקשה הוגשה בתיק אחר וניתנה לגביה החלטה, ולא היה בידי המערער להציג לפני בית המשפט כל ראיה בדבר החלטת עיכוב כאמור, הוחלט כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב.

וכך עשו.

במסגרת סיכומיו צירף המערער את ההחלטה לעיכוב ביצוע לה טען, וכך הוברר כי את הבקשה לעיכוב ביצוע הגיש המערער בעפ"ת 52099-07-12, הערעור שנסגר זה מכבר ביום 25.11.13, ולא במסגרת ערעור זה, הוא הערעור על פסק הדין השני שנתן השופט אנושי.

ואכן בעפ"ת 52099-07-12, לאחר שהמערער ביקש עיכוב ביצוע עונש הפסילה, החלטתי ביום 22.4.13: "ביום 8.8.12 ניתנה על ידי החלטה לפיה עונש הפסילה יעוכב עד החלטה בערעור".

טעותו של המערער, הגשתו את הבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת תיק שכבר נסגר והעדר הבהרה מצדו כי מדובר בערעור חדש, היא שהולידה את מסכת הטעיות.

ולמרות זאת, משהגיש בקשת הבהרה ביום 1.8.13 (במסגרתה ביקש גם קיום דיון נוסף), הסכימה המשיבה, והגיבה, ביום 4.8.13, כך:

"חוזרים על עמדתנו כי עיכוב ביצוע ניתן במסגרת הליך אחר ולא לאחר גזר דין שניתן על בסיס שמיעת ראיות ומכאן שהמשיבה לא טעתה. ואולם, בשל הפסילה בפועל הקצרה יחסית, על מנת שעד שיינתן פסק דין בערעור לא ירצה המערער את ימי הפסילה בפועל (60 ימים) נסכים לעיכוב ביצוע של רכיב ענישה זה בלבד".

נוכח הסכמה זו של המשיבה, ולפנים משורת הדין החלטתי ביום 13.8.13 כי יינתן עיכוב ביצוע לעונש הפסילה. כמו כן הסכמתי לבקשת המערער לקיים דיון נוסף בערעור (בהתאם לבקשתו מיום 1.8.13) וקבעתי את מועדו ליום 13.10.13.