בדראן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה פתח תקווה בת"ד 5754-07-10 (כב' השופט אנושי) מיום 30.10.11 אשר הרשיע את המערער בהיעדרו בעבירות של אי שמירת מרחק - תקנה 49 א' לתקנות התעבורה, גרימת נזק – תקנה 21 (ב 2) לתקנות התעבורה ונהיגה רשלנית סעיף 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה.

על המערער נגזרו פסילה בפועל של 45 יום וכן פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 1,200 ₪ וזאת נוכח עברו התעבורתי של המערער שנוהג משנת 99 ללא הרשעות קודמות.

בתיק זה נוהלו הוכחות לרבות דיון הוכחות ארוך שהתקיים ביום 19.1.11 בפני כב' השופטת טאובר. בסיום הדיון נקבע הדיון ליום 19.5.11 ומה שנכתב בפרוטוקול הוא שהתביעה תזמן את העד שמעון גבע במסירה אישית. לימים הדיון נדחה ליום 30.10.11 והתיק הועבר לטיפולו של כב' השופט אנושי. ביום 30.10.11 היה דיון בעניינו של המערער שלא התייצב ובית המשפט גזר את דינו באין התייצבות.

מסתבר שהמערער ידע על המועד, הגיש בקשת דחייה בשל נסיעה דחופה לחו"ל.

מעיון במערכת המיחשוב של בית המשפט עולה כי בקשה כאמור לא קיימת במערכת ולא הוצג בפניי כל אישור לכך שאכן הבקשה התקבלה. מטבעם של דברים גם לא הייתה כל החלטה בבקשה אשר כאמור לא התקבלה.

ליום הדיון טרחה התובעת להתקשר לביתו של המערער ושם נמסר לה , כך על פי הפרוטוקול, מפי אביו של המערער כי הוא נמצא בחו"ל.

הנה כי כן, ברור כי המערער ידע על מועד הדיון ולא התייצב ולא קיבל החלטה של בית המשפט בגין דחיית המועד. השאלה האם ניתן היה להרשיע אותו ולגזור את דינו בנסיבות האמורות.

בהתאם להוראות סעיף 130 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982:

"נאשם שהוזמן להמשך משפטו ולא התייצב ניתן לדונו שלא בפניו אם ההזמנה למועד ההמשך נמסרה לו בהודעה של בית המשפט בשעת הדיון, ובית המשפט הזהירו במהלך המשפט שיהא רשאי לדונו שלא בפניו אם לא יתייצב, או אם ההזמנה בכתב הומצאה לו, שלא באמצעות סנגור, וכן לסנגורו אם יש לו סנגור וצוינה בה האזהרה האמורה".

בהזמנה שנשלחה לדיון ביום 30.10.11 נכתב בזו הלשון:

דע כי אם לא תתייצב לדיון במועד הנקוב בהזמנה זו או במועד אחר, ששונה לפי בקשתך, ובית המשפט ידון אותך בהיעדרך, עשויה להתקבל החלטה בדבר פסילתך מלנהוג. במקרה כזה תישלח אליך הודעה על גזר הדין בדואר רשום ויראו אותך לעניין העבירה של נהיגה בזמן פסילה כמי שהודע לו על הפסילה אלא אם תוכיח שלא קיבלת את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בך ולא עקב הימנעותך מלקבלה".

הנה כי כן, מה שנכתב בהזמנה הוא שאם לא יתייצב ובית המשפט ידון אותו בהיעדרו עשויה להתקבל החלטה בדבר פסילתו. כלומר, לא נכתב במפורש בהזמנה שבית המשפט רשאי לדונו שלא בפניו אלא יש רק התייחסות, משום מה רק לעניין עונש של פסילה בהיעדר וזאת בניגוד לכתוב בסעיף 130 (א) הנ"ל.

לא זו אף זו, כפי שהוסבר לעיל ביום 19.1.11 התנהל דיון ארוך בפני בית המשפט שבו נחקרו העדים ולא ראיתי ביטוי בהכרעת הדין או בגזר הדין לדיון שנערך.

אשר על כן, ראיתי להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שידון בו מהמקום שבו הפסיק לדון.

לא ראיתי לקבל את טענת המערער כי הוא חשף את קו הגנתו בערעור. הערעור הוגש לפרקליטות ויש להניח שהפרקליטות לא תעבירו לתביעות שמנהלת את התביעה בעניינו של המערער.

יחד עם זאת, מן הראוי לגנות את ביטויו הבוטים של המערער כלפי ב"כ המדינה שלא בצדק:

"כל הדברים של התובעת הם טיעונים של אנשים חלשים ולא יודעים מה זה צדק ומתחבאים מאחורי הליך פרוצדוראלי במקום להתעמת עם העובדות. מכיוון שאין לה את האומץ והעוז להתעמת עם הטענות העובדתיות שאני רשמתי".

היה מוטב שלא לומר את הדברים שנאמרו, שכן מדובר בפרקליטה עובדת ציבור אשר עושה עבודתה נאמנה.

התוצאה היא שהתיק יוחזר לבימ"ש קמא אשר ימשיך לשמוע אותו מהנקודה שבו סיים לשמוע אותו.