בדר נ' מועצה מקומית חורפיש

פסק דין

1.התובע יליד שנת 1962, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו ביום 11.6.06, עת הלך ברחוב בחורפיש ונפל כתוצאה מקיומו של בור בכביש (להלן: "התאונה"). הנתבעת מכחישה את התרחשות התאונה, את אחריותה ואת הנזק הנטען.

2.התובע הגיש תצהירו. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך החומר הקיים בתיק ביהמ"ש. לא הוגשה חוות דעת רפואית.

3.התובע מפרט בכתב התביעה את נסיבות התרחשותה תאונה וחוזר עליהן בתצהירו.

"ביום 11.6.06 שעה 19:00 או בסמוך לכך , מעדתי ונפלתי כשהייתי בדרכי לביתי, מעדתי כתוצאה מבור בכביש המוביל לביתי, התוצאה מהמעידה נפלתי ונפגעתי בבוהן ובברך ימין." (סעיף 3 לתצהיר)

התובע עוד מוסיף בתצהירו פרטים ביחס למקום אירוע התאונה, באיזה קטע כביש ארעה התאונה כשהוא מתאר את המיקום בעזרת שמות בעלי הבתים (סעיף 4 לתצהיר).

4.התובע פנה במכתב לנתבעת מיום 6.5.07, כשנה לאחר אירוע התאונה הנטענת. במכתב מפורטות נסיבות התרחשות התאונה, אשר אינן שונות מן המתואר בתצהירו (נספח ב' לתצהיר). הנתבעת השיבה למכתב זה. בתשובתה היא מודיעה כי רשמה לפני את הפנייה, העניין מטופל והכביש שמיש. אין בו נזקים העלולים לסכן את הולכי הרגל (נספח ג' לתצהיר). התובע אומנם טוען כי פנה לראשונה לנתבעת כבר בחודש 10/06 אולם, אין לכך כל עדות במכתבו אלא רק במכתב מיום 22.5.07 המאוחר למכתב המצוין לעיל.

5.הנני מוצאת לנכון לאמץ את גרסת התובע באשר לאופן פגיעתו ומועד הפגיעה. איני מוצאת כי המועדים המפורטים בתעודות הרפואיות סותרים גרסתו אלא דווקא יש בהם כדי לחזק גרסתו זו.

6.התובע טוען כי נפגע ביום 11.6.06 בשעות הערב וכי פנה לרופא משפחה. לא הוצג תיעוד בדבר פניה זו. התיעוד הרפואי מתחיל עם הפניה לחדר המיון ביום 12.6.06. בתעודה רפואית זו לא מצוין מועד התרחשות התאונה. מכך איני יכולה ללמוד דבר. בעת פניה לקבלת סעד רפואי, אין זה באחריותו של התובע לדאוג כי הרופא יציין את המועד בו נפגע. אין לצפות באותו מעמד כי התובע יחל להכין ראיותיו לתביעה עתידית אשר לא ברור אם בכלל שקל באותה העת.

7.ביום 14.6.06 בתרשומת של הרופא ד"ר חיראלדין צוין "נחבל בבוהן רגל ימין לפני יומיים..." איני יכולה להסיק דבר,גם מכך. אומנם יומיים לפני כן זה 12.6.06 ולא 11.6.06, מועד התרחשותה תאונה כגרסת התובע. אך מאחר והתיעוד הרפואי מתחיל מיום 12.6.06, סביר הוא כי הרופא נסמך על כך. אולם, יש לציין כי באותה תעודה רפואית ממש מציין הרופא "ביקור חוזר מתאריך 11.6.2006". דומני כי די בכך על מנת לקבוע כי אכן פנה לעזרה רפואית עוד ביום 11.6.06. כמו כן, בהעדר ריאה סותרת, הנני מניחה כי לא מדובר בהבדל משמעותי אלא זניח מן הבחינה הרפואית. איני מוצאת כי לרופא הייתה משמעות כלשהיא האם התאונה ארעה ביום 12.6.06 בבקר או ביום 11.6.06 בערב.

מאותו שלב ניתן להציג תיעוד רפואי המציין את יום הפגיעה כיום 12.6.06 ועל פניו נראה כי מדובר בטעות המתגלגלת מעצמה ככל שכל רופא מעיין במסמכים קודמים.

8.יתרה מכך. אילו רצה התובע למסור גרסה לא נכונה התואמת את הראיות שבידיו מה קל היה לו יותר מאשר לציין את יום הפגיעה כיום 12.6.06? למרות התיעוד הרפואי נותר התובע דבק בגרסתו כי התאונה התרחשה ביום 11.6.06 דווקא. יכול הטוען לטעון כי על התובע לטעון כי נפל בשעות הערב, אחרת כיצד יסביר נפילתו אם לא על בסיס העובדה כי היה חשוך? אולם, התובע לא טען כל טענה אשר כזו. עוד יוער כי מדובר בקיץ ואין חושך בשעות הערב.

9.הנתבעת טוענת כי התובע ציין שיש לו עד לאירוע ולמרות זאת ויתר על העדתו. אי הבאת ראיה זמינה פועלת לרעתו. איני מוצאת כי ניתן להיבנות מכך במקרה זה. התובע ציין כי העד מסרב למסור תצהיר וכי יבקש לזמנו לישיבת ההוכחות. ההסכמה הדייונית יתרה קיומה של ישיבת הוכחות.

10.לאור האמור לעיל הנני קובעת כי התובע הוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי דבר התרחשותה של התאונה כנטען על ידו.

11.התובע צירף לתצהירו תמונות של מקום התרחשות התאונה, כמצבו חודש לאחר התרחשותה. התובע טוען כי לאחר כחודש ממועד התאונה הפנה עורך דין את תשומת ליבו כי כדאי לצלם את המקום וכך עשה (סעיף 7 לתצהירו). כמו כן צירף תמונות של המקום כשנה לאחר מועד התרחשות התאונה שכן לשיטתו בוצעו במקום תיקוני המפגע (תמונות מיום 12.11.07).

12.בתמונות מיום 12.7.06 נראים מספר בורות מאורכים ועמוקים למדי בכביש שאין בו מדרכה. בצידו השני של הכביש נראה כי גם אין מדרכה אך אין בורות. רכבים חונים בצד הכביש השני ועל פניו נראה כי לא ניתן ללכת לצידם אלא אם הולכים באמצע הכביש ממש. בתמונות מיום 12.11.07 המפגעים תוקנו.

13.התובע אומנם לא הבהיר בתצהירו מדוע הלך בצד של הכביש בו מפגעים בולטים, וכיצד לא שם ליבו לקיומם. אולם, כאמור, מן התמונות נראה כי לא הייתה בפניו ברירה אלא ללכת לצד המפגעים ולמעשה כמעט באמצע הכביש. מדובר במפגעים ברורים, בכביש אשר ברי הוא כי אינו במצב תקין, כאשר אין להולכי הרגל מקום סביר ללכת בו. דומה כי אין מחלקות בדבר חובתה של הרשות המקומית, הנתבעת במקרה זה לדאוג לתקינותם הסבירה של הכבישים והדרכים אשר בתחום שיפוטה. נמצא אם כן כי הנתבעת אחראית להתרחשות התאונה.

14.יחד עם זאת מוצאת אני כי גם התובע נושא באחריות , בדמות רשלנות תרומת להתרחשות תאונה זו. התובע לא הבהיר כאמור מדוע הלך על גבי המפגעים. המפגעים ברורים ובולטים לעין, כפי שכבר הוזכר המדובר בערב קיץ ואין באותה שעה בעיית חשכה. מחובתו של הולך רגל לשים ליבו למתרחש. נכון הוא שקבעתי לעיל כי אין די מקום פנוי להלך בו אלא אם כן בוחר הולך הרגל ללכת במרכזו של הכביש. אולם, יחד עם זאת, מדובר באדם בוגר אשר יכול לשקול היכן בטוח יותר ללכת וגם יכול להחליט להמתין רגע עד חלוף מכונית עוברת, אם הייתה כזו, ואז ללכת לצד המפגעים ולא דרכם.

15.לאור האמור לעיל הנני מוצאת לנכון להשית על התובע רשלנות תרומת בשעור של 40%.

16.התובע לא הוכיח קיומה של נכות. לא הוגשה חוות דעת רפואית אלא מכתב של רופא אורטופד המציין כי לתובע נכות בין 0% ל-10%.