בדיל נ' מנצורה

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מועד לביצוע שיק על סך נומינאלי של 100,000 ₪ שהוגש לביצוע בלישכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 08.04.2010 (להלן: "השיק"). עסקינן בשיק שלפי הנטען על ידי המבקשת נעשה על ידי בעלה, מר ירון מנצורה, שבזמן עשייתו היה מורשה לבצע פעולות בחשבונה (כך גם על פי תצהירה ; להלן: "ירון"). השיק נמסר, לפי הנטען לאדם בשם גיל מאסטי וממנו הגיע לידי התובעת, האוחזת בו עתה (להלן: "מאסטי").

2.הבקשה להארכת מועד, ולצידה ההתנגדות, הוגשו ביום 29.05.2011, שעה שאזהרה הומצאה לנתבעת על פי רישומי לשכת ההוצל"פ עוד ביום 26.04.2010, או לכל הפחות בסמוך לכך, כפי שמגלה עיון בנספח ג' לתגובת התובעת כמו גם בתצהיר המבקשת (המביא דברים מפי ירון). מצינו, איפוא, כי מדובר בבקשה שהוגשה בחלוף כשנה מן המועד הנקוב בדין לשם הגשת התנגדות לביצוע שטר. אין מחלוקת כי במשך פרק הזמן האמור ננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת ואף הוגשה בקשה בחודש אוקטובר 2010 למינוי כונס נכסים על זכויותיה בדירת המגורים.

3.הטעם להארכת המועד נעוץ, כפי הנראה בכך שלטענת המבקשת בתצהיר לא ידעה על קיום ההליכים אולם ירון (הוא המוציא והמביא בעניינים הכספיים, לטענתה) הוא שידע וטיפל בעניין וניסה להידבר הן עם מאסטי והן עם התובעת עצמה.

לגופם של דברים, טענות התובעת, ככל שניתן לאחד אותן לכדי גרסה עובדתית קוהרנטית הן, כי ירון הוא שעשה את השיק, על פי גרסה אחת שלא בהסכמתה, ומסר אותו למאסטי (הגם, שאין היא טוענת שבעת עשייתו לא שימש בעלה כמורשה לפעול בחשבון הבנק שלה). הנתבעת אף טוענת כי היא כלל וכלל לא היתה מצוייה בעניינים הכספיים הכרוכים בניהול משק הבית ובד בבד טוענת כי השיק נמסר למאסטי בבחינת שיק בתנאים, פעם לפי הנטען, כשיק לבטחון ופעם כשיק "טובה".

הגם שהן על פי הנטען בתצהיר והן על פי דברי הנתבעת עצמה ירון הוא שהיה מעורב ומודע במישרין לנסיבות עשיית השיק ומסירתו למאסטי, לא צורף לבקשות תצהיר מטעמו והוא אך ביכר לצרף לתצהירה של המבקשת דברים מפיו, כפי הנראה בבחינת תחליף לתצהיר מטעמו.

4.התובעת מתנגדת הן להארכת המועד והן לקבלת ההתנגדות. אליבא דהתובעת אין בבקשה כל טעם מיוחד הנדרש לשם הארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, במיוחד בהתחשב במשך האיחור ובכך שננקטו הליכים בלישכת ההוצל"פ בתיק נשוא הבקשות שלפני. גם לגופו של עניין, טוענת התובעת כי אין להיעתר להתנגדות בנסיבות בהן גרסתה העובדתית מבולבלת; שעה שהמבקשת לא הבהירה בכל דרך מדוע האם ומדוע עשיית השיק על ידי ירון לפי גרסתה היתה בבחינת חריגה מהרשאה; שעה שאין קוהרנטיות בטענותיה לענין תכלית עשיית השיק (ובמיוחד כשנעשה על החלק). לחילופין, עותרת התובעת שלא לקבל את הבקשה להארכת מועד אלא בכפוף להפקדת כספים בקופת בית המשפט ובתשלום הוצאות הנתבעת בגין השיהוי הממושך בהגשת הבקשות.

5.נקבע להיום דיון במעמד הצדדים, במהלכו נחקרה המבקשת על תצהירה בקצרה ואף איפשרתי לירון לטעון בקצרה ולהגיש, מבלי שתהא בכך כל קביעה לגבי קבילות ומשקל, מסמך שלפי הנטען נעשה על ידי מאסטי.

עיינתי בכלל כתבי הטענות שהוגשו, על צרופותיהם, ושמעתי את הצדדים שבפני ושוכנעתי, שאין להיעתר לבקשה להארכת מועד כמו גם להתנגדות, אלא בכפוף להפקדה כספית ניכרת ולתשלום הוצאות התובעת.

6.כידוע, יש צורך בטעם מיוחד לשם הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, וככל שהאיחור ממושך יותר, כך מצבו של מבקש הארכה קשה יותר, בין היתר, נוכח המשקל שיש לייחס לאינטרס של המשיב לסופיות ההליכים (במקרה דנן, הליכי ההוצאה לפועל). אין ספק, שאיחור בן כשנה בהגשת ההתנגדות, בנסיבות בהן אין מחלוקת כי זו הוגשה לבסוף רק לאחר בקשה למינוי כונס נכסים על זכויות המבקשת, הינו איחור ממושך ומשמעותי וכפועל יוצא, קבלת בקשה להארכת מועד על אתר יש בה כדי לפגוע באינטרס התובעת בדבר סופיות ההליכים. ודוק: במיוחד שעה שאין חולק שלכל הפחות ירון בעלה ידע על המצאת האזהרה, כעולה מתצהיר המבקשת עצמה, אין מקום לקבוע כל ממצא אחר מזה שנקבע בלשכת ההוצל"פ בכל הקשור עם מועד המצאת האזהרה. נמצאנו למדים כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, תוך מודעות (ולכל הפחות עצימת עיניים) מצד המבקשת, להליכים בגין השיק.

מנגד, ידוע כי בפסיקת בתי המשפט חל ריכוך בכל הקשור עם הארכת המועד ולעיתים אפילו טעות עשויה לשמש כטעם מיוחד שכזה [השוו למשל : רע"א 9073/01 פרנקו נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (מצוי במאגרים המשפטיים; 29.01.2002)]. כך נקבע, למשל, כי טענת זיוף (טענה שעל פניה היא חזקה, ככל שתוכח), בצירוף סכום השיק כשלעצמו (כשעסקינן בסכום ניכר), עשויים לשמש כטעם מיוחד עצמאי להארכת מועד [השוו : רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה (פורסם במאגרים המשפטיים; 05.12.2000)]. בנסיבות אלה, יש לאזן בין האינטרסים של הצדדים על דרך פסיקת הוצאות התובעת בסכום ניכר.

7.בדומה לדין הקשור עם ביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד משיקול דעת בית המשפט, גם כאן נשאלת השאלה מה התועלת בהארכת מועד בנסיבות בהן נימוקי ההתנגדות ואופן הגשתה מטילים בספק הגנה אפשרית של הנתבעת. אפרט.

כפי שאף הבהירה הנתבעת בחקירתה הנגדית אין היא מצוייה כל עיקר בענייניו הכספיים של ירון כמו גם בענייניו הכספיים של משק הבית המשותף (ראו למשל הן בתצהירה והן בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות אלה, מן הדין היה לצרף לבקשה תצהיר ערוך ומאומת כדין מטעם מי שלטענת המבקשת עשה את השטר והיה מצוי בפירטי העיסקה, היינו ירון, אולם תצהיר כזה והזדמנות לחקור את המצהיר על תצהירו לא הציגה המבקשת. גם אם אין מניעה בשלב ההתנגדות להעלות טענות בעל פה, עדיין על הטענות להיות מפורטות דיין ולהציג גרסה עובדתית קוהרנטית מפי מי שיודע ממקור ראשון את העובדות הנטענות בהתנגדות. יש בכך כדי להטיל צל לא מבוטל על טענות הנתבעת.

8.אולם גם לגופן ספק אם יש בטענות המבקשת די פירוט לכדי לאפשר לה להתגונן מפני השיק ללא כל תנאי.

צודק ב"כ התובע בסיכומיו שעה שעיון בתצהיר המבקשת מגלה כבר על פניו ומתוכו- הוא, תמיהה לא פשוטה בכל הנוגע לתכליתו הנטענת של השיק שנמסר על פי הנתבעת למאסטי. שעה שבעמוד הראשון לתצהיר הצהירה המבקשת כי השיק נעשה כשיק "טובה", הרי שבעמ' השני לו נטען כי מדובר בשיק שנמסר למאסטי לבטחון בלבד.

בין כך ובין כך, התצהיר שתמך בהתנגדות לא פירט כדבעי מה היו התנאים שנקבעו על פי הנטען לפרעון השיק; אם אומנם מדובר בשיק טובה מדוע התבקש מאסטי שלא לפרוע אותו ואם ניתן לבטחון, מה היו התנאים הקונקרטים של העיסקה בין ירון (או הנתבעת), ובין מאסטי עצמו.

כידוע, על נתבע המבקש רשות להתגונן להיכנס בתצהירו (המשמש ככתב הגנה) לפרטי העניין ולפרטי העובדות שעליהן מבוססת ההגנה הנטענת. אין די בהעלאת טענות כלליות, אשר לא תזכנה את הנתבע ברשות להתגונן, וטענה שלא נטענה בתצהיר לא תישמע (השוו למשל: ע"א 146/68 דולגין נ' יהשוע, פד"י כב' (2) 302); ע"א 373/69 חונן נ' חגור מושב עובדים להתיישבות שיתופית, פד"י כג (2) 347). בהתחשב בכלל האמור לעיל, ספק אם טענות הנתבעת בעניין זה, יש בהן כדי לבסס במלואן ועל אתר הגנה קוהרנטית.

9.הוא הדבר גם עם טענת המבקשת לפיה ירון הוא שחתם על השטר שלא בידיעתה, שעה שהמבקשת עצמה איננה חולקת, הלכה למעשה, על כך שירון היה מורשה לחתום ולבצע פעולות בשמה בחשבון הבנק שלה באותה עת בה נעשה השיק, ולא הבהירה בכל דרך האם ומדוע יש בעשיית השיק מטעמו משום חריגה מן ההרשאה. גם הטענה התמציתית לפיה ירון עשה את השיק שלא בהסכמתה (כלומר, שלא בהרשאתה) איננה יכולה, על פניה לדור בכפיפה אחת עם הצהרותיה במהלך חקירתה הנגדית, כמו גם בתצהיר עצמו, לפיה היא הדירה עצמה מכל ענייניהם הכלכליים – הן בניהול משק הבית והן בעסקיו של ירון– תוך שהיא מותירה אותם לניהולו של ירון (ראו למשל בעמ' 1 – 2 לפרוטוקול הדיון). זאת במיוחד שעה שבחקירתה הנגדית הודתה המבקשת שהסכימה, כי ירון יחתום בשמה על שיקים (ראו בעמ' 2 לפרוטוקול). מדוע דווקא שיק זה לפי הנטען נעשה שלא בהרשאתה שעה שהלכה למעשה נתנה המבקשת לירון הרשאה נרחבת וגורפת לפעול ולנהל גם את ענייניה הכלכליים במסגרת משק הבית המשותף לא פירטה המבקשת בתצהירה. בנסיבות אלה, גם לו אניח כי השיק עצמו נחתם על ידי ירון, ספק אם יש בטענות המבקשת הכרוכות בעצם עשייתו, כשלעצמן וגם בשים לב להוראות סעיף 25 לפקודת השטרות, כדי לשמש כהגנה אפשרית מפני התביעה, בהעדר פירוט מספיק ונוכח ההרשאה הנחזית שניתנה לירון לפעול בשמה במועדים הרלוונטיים (השוו למשל : ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה פ"ד מח (5) 799 ; ת"א (חיפה) 11133/97 בנק לאומי לישראל נ' מ.ד.פ הדבקות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים ; 6.9.04).

10.טענת הנתבעת כי התובעת הבטיחה לבטל את הליכי ההוצאה לפועל בשיחה עימה, בין אם מוכחשת ובין אם לאו, הינה טענה שממילא איננה מזכה את הנתבעת, מניה וביה, בקבלת התנגדות לביצוע שטר דווקא, שעה שהיא רלבנטית לאירועים שקרו לאחר המצאת האזהרה בתיק (לעניין זה השוו : בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין פד"י כו (2) 145).

11.בשולי הדברים יש מקום להתייחס למסמך שביקש ירון להגיש היום, נושא כותרת "תצהיר" ואשר סומן בש/1. לא בכדי התנגד בא כח התובעת להגשת מסמך זה אולם ממילא אין בו כדי להעלות או להוריד דבר באשר למסקנותי לעיל. ראשית, הואיל ועל פני הדברים, אין עסקינן בתצהיר ערוך ומאומת כדין כך שאין לו ערך ראייתי של ממש, ולו לכאורה. שנית, וגם לו אניח כי מי שערך אותו היה מאסטי, הואיל ומסמך זה לא הוגש באמצעות עורכו, הוצג אך ורק במעמד הדיון בבקשה להארכת מועד ומבלי שניתנה לתובעת הזדמנות לבקש את זימון עורכו לחקירה נגדית. בכך, נגרעו לכל הפחות זכויותיה הדיוניות של התובעת. שלישית, מאחר שבניגוד לטענות הנתבעת וירון בתצהיר ובדיון, מתברר ממסמך זה, כי על פי טענות מאסטי לא היה מדובר בשיק "טובה", כי אם בשיק שניתן לו על ידי ירון אשר הסכים ליתן לו הלוואה לפי הנטען, ואף לא בשיק "בטחון" כי אם לכל היותר בשיק שניתן תוך התחייבותו של מאסטי להשיב לירון כספים, ככל שתמורת השיק לא תיפרע (השוו : פיסקאות 8 עד 11 למסמך הנ"ל). יוצא, איפוא, כי מסמך זה אך מוסיף לערפול הגרסה העובדתית שמסרה המבקשת בתצהירה, גם לו הייתי מקבלו ומניח שהאמור בו נטען על ידי מאסטי.