בדור

החלטה

לפניי בקשת התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

התביעה היא לסעד הצהרתי לפיו אין לנתבע כל זכות בקרקע הידועה כחלקה 152 ורשומה בספר 3018 דף 67 מאדמות בית צפפה (בית ג'לה לשעבר). עוד מבקש התובע להצהיר במסגרת פסק הדין כי התובע לא העביר את זכויותיו בחלקה הנ"ל לאף אדם אחר ובפרט לא לנתבע.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה. מאישור המסירה שהגיש התובע עולה כי כתב התביעה נמסר בבית העסק של הנתבע ביום 11.3.13. בהודעה מיום 22.5.13 הבהיר ב"כ התובע כי כתב התביעה הגיע לידיו של הנתבע, אשר נפגש עמו מספר פעמים וניהל איתו שיח ושיג, וכן הובהר לו כי עליו להגיש כתב הגנה.

עוד בטרם הוגשה בקשה זו הוריתי לתובע להבהיר מדוע הוא סבור כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה.

בתשובת התובע נטען כי מדובר בחלקת אדמה שטרם הושלם ההסדר לגביה, הרשומה על שם התובע ולא עברה על שם הנתבע ולכן כל מסמך בעלות הינו בגדר התחייבות בלבד ולא מהווה בעלות על פי הוראות חוק המקרקעין. בנוסף, נטען, פונה התובע בתביעה לביטול מסמך התחייבות שהינו ייפוי כוח ולא בא כדי לבטל או לעשות שינוי במרשם המקרקעין. מדובר בעסקה שלא נגמרה ברישום ולמעשה בהתחייבות לעשות עסקה. אין מדובר בזכות קניינית אלא בזכות אובליגטורית לקבל זכות קניינית בעתיד, אם וכאשר המקרקעין יירשמו בספרי המקרקעין. ממילא לא מדובר בתביעה במקרקעין כמובנה בסעיף 51(א)(1) לחוק בתי המשפט, והסמכות העניינית נקבעת לפי שווי העניין.

עוד לטענת התובע, מדובר בעסקה ששווייה סך של 280,000 ₪ שהוא סכום בסמכות בית משפט השלום.

התובע אף מציין כי לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט מוסמך בית משפט השלום לדון ולהכריע גם בסוגיית הבעלות במקרקעין ככל שהיא דרושה לעניין שנדון בפניו לפי סמכותו העניינית, והכל מבלי ליצור מעשה בית דין.

דיון

סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי:

"בית משפט שלום ידון באלה:

...

(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה...

(3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;"

הזכויות של התובע הן זכויות במקרקעין. בעניין גנז (ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (2003)) ציינה כב' השופטת שטרסברג-כהן כי:

"במקרים רבים קיימת אי-בהירות בשאלת מהות הזכות שביקשו הצדדים להעביר, ולא תמיד קל לקבוע אם הזכות המועברת - או שהתחייבו להעבירה - היא הזכות האובליגטורית או שמדובר בהתחייבות להעביר את הזכות הקניינית. המגמה העולה מן הפסיקה היא כי ככל שדובר במקרים שהמקרקעין טרם נרשמו בהם במרשם, ולא ניתן לרשום את הזכויות בהם, או במקרים שהזכות הקניינית לא הייתה צפויה לעבור בהם לידי המתחייב בעתיד הנראה לעין, יש לקבוע כי אין מדובר בהתחייבות להעביר זכות קניינית, אלא בהעברת זכות אובליגטורית (המחאת זכות) או בהתחייבות להעביר זכות אובליגטורית..."

כאשר אין מניעה עקרונית מפני השלמת הרישום, נפסק בעניין גנז כי יש לראות את ההתקשרות בין הצדדים כהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין, ולא כהעברת זכות אובליגטורית – וזאת אף כאשר במועד ההתקשרות עדיין לא הייתה הזכות הקניינית בידיו של המוכר.

מכתב התביעה עולה כי החלקה רשומה על שם התובע. התובע עצמו טוען בכתב תביעתו כי "מוזר הדבר שהנתבע טוען לרכישת החלקה אך לא טרח לרשום אותה על שמו..." – משמע, אף התובע מסכים כי מדובר בזכות קניינית במקרקעין, הניתנת לרישום.

בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ישנה מחלוקת בנוגע להיקף סמכותו של בית משפט השלום בתביעות הנוגעות להסכמים הנוגעים למקרקעין.

בה"פ (מחוזי חי') 119/08 שוייצר נ' רפאל (פורסם במאגרים, 6.7.2008), מפי כב' השופט עמית, נפסק: