בדארנה נ' שלאעטה ואח'

תובע ( 20357-07-11 ) דיאב מחמוד

נתבע נאדר בדארנה

פסק דין

הדיון בשני התיקים שבכותרת אוחד.

התובע בתיק מס' 47093-03-11 ( ייקרא להלן – " נאדר" ), טוען כי ביום 29/5/10, עת נהג ברכב מסוג מיצובישי ( להלן – "רכב המיצובישי " ), ועת היה רכב זה בעצירה בצד הכביש, הגיע רכב מסוג מרצדס ( להל ן- "רכב המרצדס" ), נהוג ע"י הנתבעת 1 בתיק 47093-03-11 ( להלן תיקרא - "סואר" ), ופגע ברכבו וגרם לו נזקים כמתואר בחוות דעת השמאי מטעמו ( האירוע ייקרא להלן – "התאונה" ). טוען התובע בתיק המאוחד מס' 20357-07-11, כי במועד הנ"ל ועת נהגה בתו, גב' סואר, ברכב המרצדס שבבעלותו, ועת נסעה בעיקול הכביש ובנתיב הימני של הכביש, הגיח רכב המיצובישי, נהוג ע"י מר נאדר, במהירות מופרזת ועם מוזיקה רועשת, ובמרחק מטרים ספורים מרכב המרצדס פנה מר נאדר שמאלה תוך שהוא חוצה את נתיב נסיעת המרצדס, וגב' סואר בלמה את הרכב וסטתה ימינה, אך בשל המרחק הקצר ביניהם שני כלי הרכב התנגשו, ונגרמו לרכב המרצדס הנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי מטעמו, והוא עותר לחייב את נאדר בהפסדים של השתתפות עצמית, כינון סכום ביטוח והפסד הנחת העדר תביעות ביטוח.

בפניי העידו שני נהגי כלי הרכב, מר נאדר וגב' סואר.

מר נאדר העיד בפניי כי הוא חנה בצד הדרך, בעצירה מוחלטת, כשחזית רכבו לכיוון מנוגד לכיוון נסיעת הרכב המגיע ממול, כאשר גב' סואר נהגה ברכב שלה בעיקול הדרך, בירידה, כאשר חזית רכבו הייתה לכיוון חזית רכבה ( עמוד 1 שורות 15-18 לפרוטוקול ). עוד ציין כי במקום בו החנה את רכבו ישנה פנייה לדרך עפר, וכי הוא החנה את הרכב בדרך העפר ( עמוד 2 שורות 2-5 לפרוטוקול ), וכי גב' סואר סטתה עם רכבה לדרך העפר ופגעה בו. מר נאדר ציין כי המדובר בעיקול של 90 מעלות ( שם, שורה 12 לפרוטוקול ). מר נאדר הוסיף כי:

" הרכב שלה היה בתוך הרכב שלי לאחר התאונה...".

( עמוד 2 13 לפרוטוקול ).

התיאור הנ"ל של מצב כלי הרכב הנ"ל לאחר ההתנגשות ביניהם אינו עולה בקנה אחד עם הנסיבות שתיאר מר נאדר עצמו, שכן, גם בהנחה ורכבו היה בעצירה מוחלטת בצד הדרך, הרי שהרכב האחר בו נהגה גב' סואר היה בנסיעה, בעקול ובירידה, כאשר לפי מר נאדר, המדובר בעקול חד של 90 מעלות, כך שפגיעה של רכב המרצדס ברכבו של נאדר, בתנאי הדרך הנ"ל, של עיקול חד ובירידה, לא יביאו לעצירת רכבה של גב' סואר בצמוד לרכב החונה, כפי שתיאר נאדר, אלא שסביר, לפי תיאורו של זה, כי רכב התובעת ימשיך בנסיעה קדימה, בעיקול הדרך ובירידה. כמו כן, פגיעת רכב המרצדס ברכב החונה בצד הדרך, תוך נסיעתו של הראשון בעיקול לימין ובירידה, אמורה הייתה להביא לפגיעה גם בחלקו הימני אמצעי ואחורי של רכב המרצדס, הנוסע בסיבוב חד ימינה, ופוגע, לפי הנטען ע"י נאדר, ברכב החונה בעצירה מוחלטת, בצידי אותו קטע כביש. בלתי סביר הוא כי רכב המרצדס יפגע אך בחלקו ימני קדמי ( באיזור פנס קדמי ימיני ), ברכב האחר, ויעצור במקום, מבלי שחלקו האמצעי והאחורי ימני יתנגש אף הוא ברכב האחר העוצר בשיאו של העיקול החד, בצד הדרך, נגד כיוון נסיעת רכב המרצדס.

עוד העיד נאדר כך:

" אני הראשון שהזזתי את הרכב לאחר התאונה, הזזתי אותו קדימה. לשאלתך מדוע, מהפחד, רציתי לברוח. היא היתה במצב הנעה, לכן אני נסעתי קדימה ".

( עמוד 2 שורות 15-16 לפרוטוקול ).

התרשמתי כי ההסבר של נאדר, לפיו, הוא הזיז את רכבו קדימה, לאחר ההתנגשות, מהפחד או בניסיון לברוח מהמקום, לא היה אמין ומשכנע. שוכנעתי כי ההסבר הנ"ל נועד להסביר את פשר הימצאות רכבו של נאדר בשטח, במקום המתועד בתמונה שסומנה ת/1, היינו, לא בצידי הדרך, ולא בצמוד לרכב המרצדס, שלטענת נאדר, פגע בו ונותר צמוד אליו לאחר מכן, עד שהוא הזיז את רכבו קדימה. גם הטענה כי מפאת פחדו ורצונו לברוח מהמקום, הוא הזיז את רכבו מהמקום מחשש ממגע עם רכב סואר, הייתה תמוהה וחסרת הגיון והסבר, שכן, לא ברור מדוע ביקש לעזוב את המקום אילו לא הוא האשם בקרות התאונה.

לשאלה הכיצד הצליח להסיע את רכבו קדימה, שעה שרכבה של סואר נכנס ברכבו ושני כלי הרכב נותרו כך לאחר התאונה, והסביר:

" כשפגעה בי הרכב שלי התרחק מהרכב שלה. הרכב שלי נהדף שמאלה והיא נשארה באותו מקום".

( עמוד 2 שורות 18-19 לפרוטוקול ).

גם הסבר זה אינו מהימן, כלל, והוא סותר את דבריו האחרים של נאדר, בעדותו בפניי, לפיהם, שני כלי הרכב נותרו אחד בתוך השני לאחר ההתנגשות, בעוד שבעדותו הנ"ל טוען הוא כי רכבו נהדף שמאלה לאחר שהרכב האחר פגע בו.