בדארנה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 21.11.11 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה במהירות העולה על המותר.

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

בדיון הודיע המבקש כי הוא כופר באשמה ומתכוון לנהל את התיק, אולם לא פרט טענתו לא הסביר את כפירתו והתרשמתי כי מדובר בכפירה שנועדה לצרכי הדיון בלבד. עיון במסמכים מלמד כי במסגרת השימוע בפני הקצין הודה המבקש בעבירה והסביר כי נסע מהר כי בנו בכה והוא מיהר להגיע אליו. באופן דומה, תגובתו הראשונית של המבקש בפני השוטר עורך הדוח הייתה "מודה, תן לי קנס, אני סטודנט".

כמו כן, מעיון בנסיבות המקרה כפי שנרשמו בדוח התנועה עולה כי הרכב היה בודד בשני נתיבי נסיעה, כך שהסיכוי לטעות קטן יחסית.

המבקש העלה טענות רבות בדבר מידת היזקקותו לרשיון הנהיגה, אולם לא ראיתי מקום לתת משקל לטענות אלה. המדובר בדברים שהיו יודעים היטב למבקש לפני שהחליט לנהוג כפי שנהג, תרתי משמע, ונהיגה במהירות העולה באופן משמעותי על המהירות שבחוק אינה עבירה שבהיסח הדעת, אלא עבירה שנעשית מתוך מודעות ברורה.

עיון בגליון ההרשעות מגלה כי המבקש צבר לחובתו 22 הרשעות ב – 12 שנות נהיגה, לרבות 7 עבירות מהירות קודמות, כאשר רק לפני חודשים אחדים הוטלה עליו פסילה מותנית בגין עבירת מהירות קודמת בידי בית המשפט לתעבורה בצפת.

מהאמור לעיל עולה כי החלטת הקצין ניתנה כדין, ולא מצאתי כי נפל בה פגם כלשהו. יחד עם זאת, בהתחשב במידת המסוכנות של העבירה שהינה מוגבלת, סבורני כי ניתן להסתפק במקרה דנן בתקופת פסילה מנהלית בת 15 יום בלבד שתעמיד את המבקש על חומרת התנהגותו, ויש לקוות כי תמנע ממנו לחזור עליה.

לפיכך, רשיונו של המבקש יוחזר לו בתום 15 ימים מיום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ב, 30 נובמבר 2011.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: