בגיר - צעיר: שיקול לעת קביעת מתחם הענישה

הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של תקיפה כדי לגנוב, הכל לאחר שלפני כשנה בערך, בשעת לילה מאוחרת, יחד עם אחר - שעם תיקון כתב האישום התברר כי הוא הרוח החיה והמנהיגה של המעשה הפלילי - תקף את המתלונן על מנת לגנוב ממנו תיק אשר נשא יחד עמו, לאחר מעקב קצר אחריו.

המתלונן השיב מלחמה שערה, סירב להיפרד מן התיק, והדבר הגיע לכדי אלימות, כאשר האחר בועט במתלונן בגבו, מפיל אותו ארצה, ואילו הנאשם לא טמן ידו בצלחת, והוסיף בעיטה משל עצמו, על מנת לשכנע המתלונן לוותר על תיקו. לציין, כי התיק לא נגנב בסופו של דבר, למתלונן נגרמו חבלות בדמות רגישות מסוימת בגב, שפשוף במרפק, והוא נזקק לטיפול רפואי.

עינינו הרואות, מדובר במהלך פלילי המשלב עבירת אלימות עם עבירת רכוש, באישון ליל, והגם שמדובר בעבירת עוון, הרי שמדובר במקרה חמור בהחלט.

הנאשם, עוד לא בן 20, ללא כל עבר פלילי, נשלח על פי מצוות הדין אל שרות המבחן אשר הניח בעניינו תסקיר מעמיק ומפורט, בסופו המלצה לענישה בדמות מאסר על תנאי, צו של"צ, צו מבחן ופיצוי למתלונן.

המדינה מתנגדת לקבלת ההמלצה הנ"ל, כאשר מן הסתם טעמיה נעוצים בתיאור המעשה, כמפורט בכתב האישום המתוקן, ולעיל.

המדינה סבורה כי המתחם המתאים לעונשו של זה עומד על רף תחתון של 12 חודשי מאסר בפועל, והוא נוסק עד 24 חודשי מאסר בפועל. המדינה מסכימה למעשה, כי הנאשם הוא הגורם המשני בתקיפה, גם אם לא שולי, והדבר עולה הן מתיקון כתב האישום והן מעתירתה להעניש את הנאשם על הצד התחתון של המתחם אליו היא נושאת עיניה.

ההגנה מבקשת לאמץ את המלצת שרות המבחן, על כל רכיביה.

לאחר ששמעתי את הצדדים טוענים, קראתי את תסקיר שרות המבחן ושמעתי את הנאשם עצמו, אני סבור כי זאת הפעם, יש ללכת במסלול הענישה המומלץ על ידי שרות המבחן, והמוסכם כמובן על ההגנה, ואסביר להלן.

ראשית, לעניין המתחם. המדינה לא הניחה בפני פסיקה המלמדת על הענישה הנוהגת ביחס לעבירות אלו, והסתפקה בהנחת פסק הדין בעניין שקלאר, לעיל, לפני. אותו שקלאר זכה להחמרה בעונשו מאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שביצע עבירה של תקיפה לשם גניבה, גניבה שנשאה פרי, שלא כבענייננו, אשר השימו בבית האסורים למשך 44 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 20 חודשי מאסר על העבירה נושא הערעור [הסכום נובע מן הסתם מהפעלת מאסר על תנאי].

דא עקא, שבין אותו שקלאר, עבריין מנוסה ורב מעללים, לבין הנאשם כאן, קיים הבדל ממשי, המסכל את האפשרות, לדעתי, ללמוד מעניין שקלאר לענייננו: שקלאר היה בעל עבר פלילי שכלל 5 הרשעות קדומות, הוא השתחרר מן הכלא זמן קצר ביותר לפני ביצוע העבירה הקשה נושאת כתב האישום, ומעל ראשו ריחף ענן כבד ושחור בן לא פחות מ- 24 חודשי מאסר על תנאי, אשר אותו שקלאר לא התייחס אליו, אף לא כענן נוצה. אותו שקלאר לימד על עצמו כי החוק וחרבו הם כקליפת השום בעיניו, וגם המאסר ממנו הוא השתחרר לא שינה בעניינו.

לא זו אף זו, אלא שאותה תקיפה לשם גניבה היתה מתוכננת ונשקה לעבירת השוד ממש: שם עקב הנאשם אחרי עובדת איסתא שהיתה בדרכה לבנק להפקיד הכנסות אותו יום, לאחר שפגע בה בדרכה לאותו בנק יומיים קודם, והוא ידע אל נכון ותכנן מראש את אותה תקיפה, תקיפה ספציפית שכוונה נגד אותה עובדת. לא זה המקרה כאן, ובין התכנון הנלוז שביצע שקלאר לבין התכנון - הספונטאני והאוקסימורוני בענייננו, קיים הבדל עמוק. הנאשם יחד עם חברו פשוט עקבו אחר אדם עם תיק, והמילה "תכנון" גדולה במידותיה על ביצוע העבירה הפרמיטיבית דנא.

מאידך גיסא, ההגנה הציגה בפני שניים שלושה פסקי דין, בעניין אבובקא, בענין גשהו, ובעניין ניר קרגר, מי יותר מי פחות מתאימים לענייננו מבחינה עובדתית כאשר כל המיקרים "קרובים" יותר לנסיבות נושא כתב האישום שלפני מעניין שקלאר. העונשים שנקבעו באותם מיקרים עמדו על מאסרים על תנאי, של"צ,  אך לא מאסר בפועל, כאשר עסקינן בצעירים חסרי עבר פלילי.

יתר על כן: אך לאחרונה ניתן פסק דינו של בימ"ש עליון בעניין פלוני נ' מדינת ישראל, [ע"פ 7781/12], שם קבע בית המשפט העליון והנחה את בתי המשפט, שלא להחמיר עם בגירים צעירים לעת עונש כפי שיש להחמיר עם בגירים. אין מחלוקת עובדתית כי הנאשם כאן הוא בגיר - צעיר, לפני גיל 20 ואת העבירה ביצע בהיותו בן 18.

למיטב הבנתי, פסק הדין בעניין פלוני ניתן ביחס להכרעת דין שניתנה עובר לתיקון 113 לחוק העונשין, ובין כך ובין כך, אין פסק הדין מתייחס או קובע מסמרות מתי יש "להפעיל" את גורם היותו של נאשם בגיר - צעיר: האם לעת קביעת מתחם ענישה, או שמא בעת קביעת עונשו של הנאשם בתוך המתחם?

על פני הדברים, יאמר האומר, מן התביעה מן הסתם, כי השלב הנכון ללקיחת היותו של נאשם בגיר צעיר היא בעת קביעת עונשו בתוך המתחם, שכן מדובר ברכיב המתאים יותר לאותם הגורמים הנזכרים בסעיף 40 יא לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

אלא, שאני סבור כי המקום והזמן המתאימים ללקיחת היותו של אדם בגיר צעיר בחשבון בעת מתן גזר הדין "שייכים" דווקא לקביעת מתחם הענישה. ודוק: סעיף 40 יא (1), הדן בסוגיית קביעת העונש בתוך המתחם, מתייחס מפורשות לנושא הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו. חזקה על בית המשפט העליון שלא התכוון ליצור מעין תקבולת לאמור כבר בחוק ביחס לגילו של אדם, בעת גזירת העונש. אני סבור אפוא, כי הרבותא בחידוש ובהלכת פלוני, היא נושא גילו של אדם יילקח בחשבון בעת קביעת המתחם. שאם לא כן, מה הוסיפה הלכת פלוני על סעיף 40 יא (1)?

לפיכך, כאשר אין צורך להכביר מילים על הערך החברתי שנפגע ביחס לבטחון האישי והרכושי של אדם הפוסע בשעת ליל ברחוב, ועל הצורך להגן על אזרחי העיר, בכל שעה; כאשר ראיתי לנגד עיני את מתחם הפסיקה שהניחה לפני בעיקר ההגנה; כאשר לקחתי בחשבון שהתכנון שקדם לביצוע העבירה אינו ממשי, וחלקו של הנאשם בביצוע העבירה הוא משני, גם אם לא שולי, כאמור, כאשר נגרם נזק לגופו של המתלונן, גם אם לא לרכושו, ולפחות על פי התסקיר מה שהביא את הנאשם לבצע את אשר  ביצע הוא לחץ חברתי - אני קובע כי מתחם הענישה הראוי לנאשם,  בגיר - צעיר, עומד על רף תחתון של מאסר על תנאי, ועד רף עליון של 8 חודשי מאסר בפועל.

לאחר הדברים האלה, לאורו של תסקיר שרות המבחן, תסקיר המספר על אדם שלמעשה נלחם בסביבתו ויכול לה; הוא צעיר בעל מקצוע, שסיים תריסר שנות לימוד ומאחוריו שלוש שנות עבודה קשה, כאחד האדם; הוא הביע אמפטיה כנה ואמיתית כלפי המתלונן ואף יצק תוכן לדברים בהסכמה לפצותו בכסף; הוא התגבר כאמור על נסיבות חיים קשות שהיו מנת חלקו בילדותו, הלא רחוקה; הוא שיתף פעולה עם החוק, בכך שהודה ונטל אחריות על מעשיו, וחסך זמן תביעתי ושיפוטי; ובעיקר - הנאשם הוא למעשה משוקם ולא נראה לי כי נשקפת סכנה מפניו, לפיה יתפתה בשנית לדבר עבירה, והפגיעה הקשה של העונש בנאשם, הנמצא בתחילת חייו - כל אלו מביאים אותי לגזור את עונשו של הנאשם כדלקמן:

אני מאמץ את המלצת שרות המבחן, וגוזר על הנאשם כך: