בג"ץ 9488/11 מיטראל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר

השופט א' רובינשטיין:

א.        עניינה של העתירה בבקשה לבטל חלקים ב"נוהל הקצאת מקומות ותחנות הסגר למקנה מיובא" (להלן הנוהל) של משרד החקלאות. העותרות הן חברות העוסקות ביבוא מקנה (עותרת 1) ובשירותי הסגר (קרנטינה – עותרת 2), והנוהל נוגע, בין השאר, לפעילותן. השאלה שבמוקד העתירה היא, הניתן לכפות על תחנת הסגר פרטית מפוקחת שימוש לרבים?

הנוהל

ב.        נפתח בתיאור הנוהל מושא העתירה, מיום 1.11.11. הנוהל מטפל בהליך קליטתם של בעלי חיים מיובאים לישראל והעברתם לאתרי הסגר למטרות בדיקות וטרינריות, ומבקש לקבוע כללים בנוגע לפעילות אתרי ההסגר, ואלה נחלקים לשניים: תחנות הסגר ממשלתיות ומקומות הסגר פרטיים. בין היתר קובע הנוהל הקצאת זמני אכלוס למקומות הסגר פרטיים, וקובע כי זו תיעשה באופן שויוני ושקוף בשים לב למגבלות המקום ולמשאבי הפיקוח הוטרינרי השלטוני. בנוהל הוסבר, כי מאחר שמקומות ההסגר מספקים שירות הנדרש לשם הפעלת מערך הפיקוח השלטוני על בעלי חיים מיובאים, חלה על מפעיליהם ועל מחזיקיהם החובה לפעול בהגינות, בשויוניות ובתום לב. על כן קובע הנוהל, כי על מפעיליהם ומחזיקיהם של מקומות ההסגר להעמיד את שירותיהם לרשותם של כלל היבואנים הפועלים בענף, ולספק שירותים אלה באורח שויוני. הנוהל קובע עקרונות להפעלת אתרי הסגר ותחנות הסגר, ובין היתר כללים להפעלתם השוטפת. בנוסף מטיל הנוהל על היבואנים המבקשים אישור יבוא להכין תכנית שנתית מראש, אשר תוגש למשיבים 2-1 (להלן המשיבים) והכוללת את מועדי היבוא המתוכננים והיקפי היבוא; זאת – לשם תכנון שנתי של אתרי הסגר למיניהם. כן כולל הנוהל אמות מידה לדירוג בקשות שיוגשו לאישור מקומות הסגר חדשים למקנה. כנגד הנוהל, כאמור, מכוונת העתירה.

העתירה

ג.        בעתירה במקורה נטען, כי עסקינן בנוהל שרירותי "שעניינו ניסיון ממשלתי להשתלט על פעילותן המסחרית והכלכלית של התחנות הפרטיות, דבר שאינו לגיטימי ואיננו חוקי ואשר אין לו כל מקור בדין". נטען, כי יש בנוהל כדי לפגוע בחופש העיסוק של העותרות, וכי בין העותרת 2 – חברה ישראלית שהוקמה במטרה לדאוג לשירותי תחנת ההסגר בעבור לקוחותיה (קבוצת Livestock shipping services) – לקיבוץ אילות (להלן הקיבוץ) יש הסכם המקנה לה "זכות ראשונים" במקום ההסגר המצוי בשטחו, והמאפשר בלעדיות וזמינות מלאה של שירותי ההסגר (להלן ההסכם); אעשה כאן אתנחתא לשונית ואזכיר, כי תחנת הסגר מעין זו בה עסקינן קרויה בלע"ז קרנטינה, וזכור שירו של נתן אלתרמן "קונצרטינה וגיטרה" המספר על גב' נינה סניטר בקרנטינה, שסיפרה "על מחלות עונתיות לפי תקופות, וכמו כן על השירות הפרופילקטי, שנועד למניעת המגפות". נשוב לעתירה: עוד נטען, כי הנוהל פוגע באינטרס ההסתמכות של העותרות, וכן כי הוא מוביל להפרת החוזה בין העותרת 2 לבין הקיבוץ; "זכות הראשונים" של העותרת 2 משליכה, לפי הטענה, גם על העותרת 1, שהיא חברה ישראלית העוסקת ביבוא מקנה בעיקר מאוסטרליה דרך נמל אילת, ומייצגת את חברת Livestock shipping services. כן נטען, כי הנוהל כופה על יבואנים להכין תכנית שנתית, גזירה שציבור היבואנים והספקים אינו יכול לעמוד בה, וכי בכך יש אף להוביל להפרת סודות מסחריים. כנטען, הוראה זו גם מטילה על יבואנים גזירה כספית בלתי סבירה. הוטעם, כי סנקציה נוספת, אשר גם היא מהוה כנטען התערבות שלטונית בלתי סבירה, קובעת כי יבואן אשר יאחר בהגשת התכנית, יאבד את זכותו לשימוש במקום ההסגר המוקצה לו.

השתלשלות הטיפול בעתירה

ד.        ביום 5.12.12 התקיים דיון בעתירה בפני המשנה לנשיא נאור והשופטים עמית וסולברג. בגדרי הדיון נאמר, כי הקיבוץ לא הגיש עתירה מטעמו, ומעמדו כמשיב אינו ברור. בא כוחו טען, כי הוא חושש מהתנכלויות הרשויות אם יצטרף לעתירה. בסיום הדיון החליט בית המשפט לאפשר לעותרות להגיש עתירה מתוקנת.

ה.        בעתירה המתוקנת חזרו העותרות על טענותיהן בדבר הסכם בין העותרת 2 לבין הקיבוץ וצירפו סימוכין לטענתן זו. כן צורפו המשיבות 7-4, שהן יבואניות בקר. הוסף, כי העותרת 2 הסתמכה על רשיון עסק שניתן לקיבוץ, ולאחר קבלתו הושקעו על ידיה למעלה משני מיליון דולר בהקמת מקום ההסגר. במענה טענו המשיבים, כי מן ההסכם עם הקיבוץ לא ניתן ללמוד על בלעדיות או על עדיפות כלשהי שאפשר לתת ליבואנים מסוימים, והוא אינו עולה בקנה אחד עם טענת העותרות להסתמכות; לכך מצטרפת אף התכתבות מפורשת של המשיבים מול הקיבוץ, כפי שיפורט. מעבר לזאת נאמר, כי מקום ההסגר בקיבוץ לא קיבל מן המשיבים היתר פעולה קבוע, אלא אך היתר לצורך משלוח מסוים. כן נטען, כי הקיבוץ הפר את חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן חוק ההתיישבות) בגין שימוש חורג בקרקע בדרך של הקניית זכות בקרקע לאחר.