בג"ץ 8049/16 לאה אלון ואח' נ' פרקליטות המדינה (המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין)

השופט י' עמית:

1. עניינה של העתירה בבקשת העותרות כי נורה על בטלותו של הסדר מותנה שנחתם בין רשויות התביעה לבין המשיב 2 (להלן בהתאמה: ההסדר והמשיב). בכך מבקשות העותרות "להחיות" את כתב האישום שהגישה ביום 14.3.2012 הוועדה המקומית לתכנון ובניה בטבריה (היא המשיבה 3, להלן: הוועדה המקומית) נגד המשיב בגין עבירות של בניה ושימוש ללא היתר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ו-כתב האישום).

           לנוחות הקורא, אקדים ואבהיר כי הסדר מותנה הוא כלי שנוסף ל"ארגז הכלים" של התביעה במסגרת תיקון מס' 66 לחוק סדר הדין הפלילי מיום 2.8.2012 2 ושנכנס לתוקפו ביום 2.5.2013 (להלן: התיקון לחוק), ואשר נועד לאפשר "התאמה טובה יותר בין חומרת העבירה ונסיבות ביצועה לבין חומרת התגובה החברתית המופעלת נגד העבריין" (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 61) (הסדר לסגירת תיק מותנית), התשס"ט-2008, ס"ח 416, עמ' 210). במסגרת התיקון לחוק, הוקנתה לרשויות התביעה סמכות לסגור תיק חקירה נגד חשוד בעילה של "סגירה בהסדר", לאחר שהחשוד הודה בעובדות המהוות את העבירה המיוחסת לו והתחייב לקיים תנאים שפורטו בהסדר שנערך עמו.

2. עוד בטרם אפנה להצגת הטענות המועלות בעתירה דנן, אפנה את הקורא לפסק דינו של בית משפט זה בעע"מ 5726/12 אמסלם נ' אלון (10.6.2015) (להלן: פסק הדין בערעור המינהלי) המגולל בהרחבה "סיבוב קודם" בהתדיינות המשפטית בין המשיב לבין העותרות, קרובי משפחה המחזיקים בזכויות במגרשים גובלים במתחם מגורים בטבריה השוכן במדרון למול חופי הכנרת (להלן: מתחם המגורים). במתחם זה ביצע המשיב את הבניה בגינה הוגש כתב האישום העומד במרכז העתירה דנן.

           בתמצית שבתמצית אציין כי "בסיבוב הקודם" נידון תוקפה של החלטת ועדת הערר המחוזית לבטל היתר בניה שהעניקה הוועדה המקומית לעותרות. במסגרת הערעור המינהלי נחשפה תמונה מורכבת בכל הנוגע למצב התכנוני החל במתחם המגורים בו בנויים ביתם של העותרות וביתו של המשיב. בהתאם להחלטת בית משפט זה, ובעוד הערעור תלוי ועומד, הוחזר העניין לבחינה נוספת של הוועדה המחוזית, אשר מצאה כי "יש צורך בהכנתה ואישורה של תוכנית מפורטת למתחם אשר תסדיר את הסוגיות התכנוניות [...] ותיתן מענה לבעיות התכנוניות הקיימות במתחם [...] אשר יצרו סכסוך בין בעלי המגרשים במתחם". עוד צוין, כי עד להכנת תכנית כאמור, יש להפסיק כל פעולות בניה ופיתוח במתחם (להלן: חוות דעת הוועדה המחוזית).

           בסופו של יום נקבע בפסק הדין כי ועדת הערר לא הייתה צריכה להיזקק לערר שהגיש המשיב בחלוף זמן רב מהמועד הקבוע בחוק, אך בצד זאת עמדה הנשיאה מ' נאורעל כך שתוצאת פסק הדין איננה מונעת "בעד רשויות התכנון מלמלא את חובותיהן"; וכן איננה כובלת "את ידי הרשויות לא בהפעלת סמכויותיהן כדין ולא בהכנת תכניות" (פס' 16 ו-23 לפסק הדין). המשנה לנשיאה א' רובינשטיין הצטרף בהסכמה לפסק דינה, והוסיף והעיר כדלקמן:

"סבורני כי תיק זה מצדיק הפקת לקחים, גם על-ידי הועדה המחוזית באשר לפיקוחה על הועדה המקומית. אציע כי הנושא יועבר ליועץ המשפטי לממשלה, למינהל התכנון ולועדה המחוזית, להפקת לקחים – לרבות הנחיות לועדות מקומיות בכגון דא, ברורות וחדות".

3. משהנחנו כל זאת בפנינו, ניתן לשוב לעובדות הצריכות לעתירה דנן.

           כאמור, ביום 14.3.2012, למעלה משלוש שנים לפני שניתן פסק הדין בערעור המינהלי, ולפני שהתיקון לחוק בא לעולם, הוגש כתב האישום כנגד המשיב, כאמור בפס' 1 שלעיל. מועד הקראת כתב האישום נדחה מעת לעת לבקשות הצדדים, וביום 4.4.2016 נחתם הסדר מותנה בין הוועדה המקומית לבין המשיב, לפיו יודה המשיב בעובדות המהוות עבירה (על-פי ההסדר, מדובר בבניית אולם בשטח של 157 מ"ר וחניה מקורה בשטח של 29 מ"ר), וכן יעמוד בתנאים שפורטו בהסדר, כדלקמן: אטימה מלאה של כל חלל שנבנה ללא היתר באמצעות מילוי חול בתוך 30 ימים ממועד החתימה על ההסדר; הפסקת השימוש בבניה הבלתי חוקית; הכנת תכנית בינוי מפורטת בהתאם להוראות התכנית החלה במקום; וכן חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה לפי חוק התכנון והבניה. בהתאם להסדר, הודיעה המאשימה ביום 1.5.2016 על ביטול כתב האישום "נוכח פניית הנאשם ובשל נסיבות מיוחדות הקשורות בתיק", וביום 3.5.2016 הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום.