בג"ץ 7803/14 פלוני נ' משרד הפנים

השופט נ' סולברג:

           עניינה של העתירה בבקשת העותר ליתן לו היתר שהייה או רישיון ישיבה בישראל, לאור סכנת חיים שבה הוא נתון, לטענתו, בשטחי הרשות הפלסטינית, על רקע טענה לשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים. עוד התבקש מתן צו ארעי לעיכוב הרחקת העותר לשטחי הרשות הפלסטינית עד להכרעה בעתירה.             

תמצית העתירה

1.       העותר, כבן 25, יליד כפר בשטחי הרש"פ. לטענתו, במקום מגוריו ראו בו ובבני משפחתו "משתפי פעולה", והוא סבל מקללות וכינויי גנאי. בגיל 16 החל עובד בעבודות מזדמנות בישראל. כיום גר העותר במרכז הארץ. בשנים האחרונות נתפס וגורש לשטחי איו"ש, בהיותו שוהה בלתי חוקי. או אז, נתקל לטענתו בהתנכלויות, מכות והתעללות פיזית ונפשית קשה. פעמים רבות נעצר במחסום על-ידי פלסטינים, נחקר בשל החשד האמור, ושוחרר תחת איום לפגיעה היה וייתפס שוב. העותר ברח חזרה לישראל בחיפוש אחר מקום מסתור. אין ביכולתו לחזור לאזור מגוריו בשל סכנת חיים ממשית. מצבו הנפשי הוחמר. עוד ציין העותר כי בהיותו שוהה בלתי חוקי מזה, ומאויים מזה, אין ביכולתו להשתלב בשוק העבודה במדינת ישראל או בשטחי הרש"פ, ומצבו הכלכלי גרוע בהתאם. בעתירה שבה ונשנית טענתו של העותר לסכנת חיים: "חייו של העותר נמצאים תחת סכנת מוות... ובאם העותר יגורש בחזרה, שוב... שהרי גורלו האכזרי ידוע לכל!!!" (סעיף יז).

2.       בעתירה נטען כי העותר פנה אל המשיבה 3, אך טרם נתקבלה תשובה, כי פניות אין ספור למשרד הפנים על מנת להסדיר את מעמדו לא הסתייעו, וכי פניות למשיבים 1 ו-2 לפני הגשת העתירה טרם נענו. לעתירה צורפו מכתבי פניה מאת ב"כ העותר, מיום 15.11.2014, אל מחלקת שיקום סייעני שב"כ והמאויימים במשרד הביטחון, ואל מחלקת מרשם ומעמד במשרד הפנים.

3.       הטיעון המשפטי, בתמצית, נסמך על כפיפותה של המדינה לאמנות בינלאומיות ולכללים הומניטאריים בעניין זכויות אדם, על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כמו גם על פסיקת בית משפט זה בהקשר להפעלת סמכות הגירוש מקום בו עשוי המגורש להיות נתון בסכנה. העתירה הוסיפה ונדרשה למחויבויותיה של המדינה, לגישתה, כלפי משתפי פעולה או מי שנחשדים ככאלה, וכן לעמדת המשפט הבינלאומי, כפי שהעותר מבינוֹ, בהתייחס לעצם תופעת שיתוף הפעולה. העתירה מתייחסת לגדר סמכותה ולפעילותה של המשיבה 3, ולסמכויות הנתונות לשר הפנים מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ד-2003 (להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל). במכלול, סבור העותר, על רקע זה, כי: "משהיו פרוסים לפני המשיבים, נסיבותיו הייחודיות של חיי העותר אשר מצביעים על חשש מבוסס לאיומים עליו וסכנה לחייו, היה על המשיבים לאשר את היותו של העותר 'מאוים' וליתן לו אשרת שהייה".  

עיקרי תגובת המשיבים

4.       המשיבים סבורים, כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתם, הפניה המצורפת לעתירה לא התקבלה אצל המשיבה 3. מכל מקום, בחלוף שלושה ימים בלבד מתאריך הפניה לכאורה (15.11.14) הוגשה העתירה (18.11.14). משכך, במובהק, לא מוצו ההליכים אל מול הרשות המינהלית, אשר טרם היה סיפק בידה להידרש לפנייה כדבעי. בנסיבות אלו העתירה היא "מוקדמת, אם לא נמהרת" (דברי השופטת (כתוארה אז) מ' נאור, בבג"ץ 9403/05 מסוף העברת מסמכי מחשבים בע"מ נ' שר האוצר (6.10.05); עוד הפנו המשיבים בעניין זה לדברי השופט (כתוארו אז) מ' חשין, בבג"ץ 6394/04 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' מגן דוד אדום (10.2.05)).   

5.       המשיבים הוסיפו ומתחו ביקורת על כלליותה של פנייתו הנטענת של העותר אל המשיבה 3, המתבטאת "בהיעדר קונקרטיזציה בולט של טענות המאוימות". נעדר מהפניה תיאור של אירועים מסויימים התומכים לכאורה במאויימות הנטענת. לדידם: "פנייה כה כללית מקשה –לשון המעטה – על הגורם המנהלי המוסמך לבחון את הטענות בדבר הסכנה הנשקפת לכאורה לעותר בשטחי הרשות הפלסטינית...". משכך הבהירו המשיבים, כי אם חפץ העותר בעריכת דיון בעניינו אצל המשיבה 3, עליו להגיש בקשה מפורטת.   

6.        המשיבים הפנו תשומת הלב לכך שעתירה זו אינה עומדת בדד, אלא מבטאת דפוס פעולה חוזר ונשנה מצד באת-כוחו של העותר, בהיותה "אחת ממקבץ עתירות דומות שהוגשו לאחרונה לבית המשפט הנכבד... שבכולן פעלו העותרים באופן דומה: שליחת פנייה (לקונית) לוועדת המאוימים, והגשת עתירה לבית המשפט הנכבד בסמוך מאוד לאחר מכן (ראו גם: בג"ץ 5237/14; בג"ץ 5379/14; בג"ץ 5440/14; בג"ץ 5712/14; בג"ץ 6349/14; בג"ץ 7439/14; בג"ץ 6346/14; ובג"ץ 7803/14). יצוין כי העתירה דנן דומה עד מאד בתוכנה לעתירות נוספות שצוינו לעיל, לרבות במישור תיאור העובדות הפרטניות הנטענות ביחס לכל עותר ועותר..." (ההדגשות במקור). שלוש מבין שרשרת העתירות נדחו על הסף אך לאחרונה תוך הבעת ביקורת על חיפזון הפניה לבית משפט זה. על רקע זה, עשו המשיבים בירור אל מול באת-כח העותר, אולם היא, לטענתם: "מצאה להודיע כי חרף קביעות בית המשפט הנכבד אין בכוונתה לבקש את מחיקת העתירה".