בג"ץ 7191/14 עו"ד איתי מק נ' שר הבטחון

השופט צ' זילברטל:

1.        עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים לנמק "מדוע לא יצהירו על מחויבותם לא לעשות שימוש בנשק כימי, לא לפתח, לא לייצר, לא לאגור ולא להפיץ נשק כימי, בהתאם לדין הבין-לאומי החל על מדינת ישראל". בין היתר נטען בעתירה, כי הצהרה כאמור מתחייבת מכללי המשפט הבינלאומי וכן מהוראות אמנת הנשק הכימי (Chemical Weapons Convention), אשר נחתמה על-ידי מדינת  ישראל אך לא אושררה על-ידה נכון לעת הזו. במסגרת עתירתו פורש העותר יריעה רחבה לגבי הוראות הדין הבין-לאומי ההסכמי והמנהגי, הנוגעות לשימוש בנשק כימי; כמו גם לגבי עמדתה של מדינת ישראל, לפי מיטב תפישתו, בדבר השימוש בנשק כימי. העותר מציין, כי לא מובן מדוע מדינת ישראל מסרבת להתחייב להוראות האמנה, ובעיקר מדוע היא ממאנת להצהיר כי תקפיד על האיסורים המהותיים המנויים בה, כאשר ממילא היא מחויבת להם לפי הוראות הדין הבין-לאומי המנהגי. בין היתר, מצוין בעתירה, כי הצהרה כאמור רק "תחזק את מעמדה של מדינת ישראל בעולם, ואת מעמדם של צה"ל ומשרד הביטחון ... ", וכי "עצם המחשבה שמדינת ישראל אינה מוכנה להצהיר על מחויבותה לכללים הבין-לאומיים בנושא ושומרת על זכותה לעשות שימוש כלשהו בנשק כימי, מדירה שינה מעיני העותר ... ".

2.        העתירה הוגשה לאחר שביום 7.8.2014 פנה העותר למשרד הביטחון במכתב במסגרתו הוא ביקש משר הביטחון "לאשר את מחויבות צה"ל ומשרד הביטחון להוראות המהותיות של האמנה" ולהצהיר הצהרה ברוח דומה לזו המבוקשת בעתירתו. במכתב תשובה, מיום 22.9.2014, השיב היועץ המשפטי של משרד הביטחון כדלהלן:

"1. פנייתך שבסימוכין נתקבלה בלשכת שר הביטחון ונתבקשתי להשיב עליה.

2.  מדינת ישראל חתמה על אמנה הנשק הכימי (CWC) בשנת 1993 בחתימתה על האמנה ובהצהרות שניתנו מטעמה בהזדמנויות שונות, הביעה ישראל את הכרתה בחשיבות האמנה ואת תמיכתה בעקרונותיה.

3.  מדינת ישראל רואה עצמה כמחויבת לכללי הדין הבינלאומי החלים עליה [...] "

3.        לאחר העיון בעתירה, ובתגובת המשיבים לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, באשר אין היא מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה.

           הסוגיה הכלולה בעתירה מערבת, מעצם טיבעה, נושאים מדיניים, ביטחוניים ויחסי החוץ של המדינה, לגביהם נאמר שהם: