בג"ץ 708/17

השופט י' עמית:  

           עניינה של העתירה בקבורתו של המנוח יעקוב מוסא אבו אלקיעאן (להלן: המנוח) שנהרג מירי שוטרים במהלך הריסת בתים באום אלחיראן ביום 18.1.2017.

1. כפי שהבהרנו במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, אין בדעתנו להידרש לנסיבות האירוע הטרגי, במהלכו נדרס למוות השוטר רס"מ ארז (עמדי) לוי ז"ל, נסיבות הנחקרות כיום על ידי מח"ש. השאלה היחידה העומדת בפנינו היא דרישתה של המשטרה הנוגעת לסדרי ההלוויה. המשטרה הצהירה והבהירה בתגובתה (שהוגשה לנו אך כשעתיים לפני הדיון) וכן במהלך הדיון, כי כבר למחרת האירוע הייתה נכונה למסור את גופת המנוח, אך בכפוף לתנאים ולמגבלות עליהם עומדת המשטרה גם כיום, כלהלן: הגופה תימסר בהודעה של חצי שעה מראש, הטכס ייערך במסגד בחורה, הקבורה תיערך בשעה ייעודה שתיקבע, תוך הגבלת מספר המשתתפים בהלוויה (כחמישים איש), ללא נאומים פוליטיים ושימוש באמצעי הגברה וכי תופקד ערבות בנקאית לקיום האמור לעיל. תנאים אלה לא היו מקובלים על בני משפחתו של המנוח ועל העותרת, אלמנתו של המנוח, ומכאן העתירה שבפנינו, שהוגשה ביום שישי ה-20.1.2017 בשעות הצהריים.

           ביני לביני נערכו מגעים נוספים בין המשטרה לבני המשפחה על מנת לנסות להגיע להסכמות ולהבנות, אך הדבר לא נסתייע. גם בתום הדיון בפנינו, ולאור הצהרות שונות שנשמעו במהלך הדיון, שלחנו את הצדדים לניסיון הידברות אך גם זה לא צלח,  ומשכך, לא נותר לנו אלא ליתן פסק דיננו זה.

           נוכח דחיפות העניין, הסכימו המשיבים בהגינותם לראות את הדיון כאילו ניתן צו על תנאי, ומשכך, נתאפשר לנו ליתן את פסק דיננו מייד סמוך לתום הדיון.

2. נציין כי איגוד עורכי הדין הערבים בנגב ביקש להצטרף כצד לעתירה, אך לא מצאנו להיעתר לבקשה בהיעדר עילה של ממש להצטרפות (אף לא נטען כי הארגון יכול לתרום כ"ידיד בית המשפט"), ומאחר שהעותרים ממילא מיוצגים כדבעי על ידי באי כוח מארגון עדאלה. עם זאת, אפשרנו לבא כוח האיגוד לומר את דבריו. 

3. עמדתה של המשטרה נובעת מהחשש לפרוץ מהומות ולפגיעה של ממש בסדר הציבורי, ומכאן התנאים שהציבה לקיום ההלוויה. בתגובה נאמר כי נוכח החשש האמור, קיומה של הלוויה המונית צפוי לדרוש היערכות בסדר כוחות משטרתי גדול, ולהערכת המשטרה, אף סכנה לפגיעה בשוטרים. הערכה זו של המשטרה, מבוססת, בין היתר, על אירועים שהתרחשו בימים האחרונים, ובהם זריקות אבנים, הצתות ומחאות שונות שאירעו בשעה בה סברו תושבים שתתקיים ההלוויה.

4. נוכח סד הזמנים אין בדעתנו לעסוק בשאלות חוקתיות נכבדות שהעתירה מעלה כמו היקף הזכות לכבוד המת ובני משפחתו כנגזרת של "כבוד האדם", מול החשש לביטחון הסדר הציבורי, והרף הנדרש בהתנגשות בין הזכות לכבוד לאינטרס של שמירת הסדר הציבורי על הרצף בין "וודאות קרובה" לבין "חשש סביר" (וראו בהקשר זה בג"ץ 3933/92 מוסטפה מחמוד ברכאת נ' אלוף פיקוד מרכז, פ"ד מו(5) 1, 7 (1992) שעוסק בעניין דומה, אך בשטחי איו"ש).

           אף איננו רואים להידרש להפרדה שביקש ב"כ העותרים לעשות בין החזקת הגופה, שלטעמו נעשית ללא סמכות שבדין, לבין מסע ההלוויה. זאת, באשר אנו סבורים כי יהא זה לכבוד המת והמשפחה כי גם נושא ההלוויה יבוא על פתרונו המיידי.