בג"ץ 626/14 דוד רויטמן נגד מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

           עתירה לפסילת הסדר טיעון שנעשה עם נאשמים בתיק פלילי, למעט העותר, הגם שהוצע גם לו הסדר טיעון באותו תיק, בטענה כי ההסדר יפגע בו, בעיקר כנתבע בתביעה אזרחית שהגיש נפגע עבירה.

הרקע לעתירה

1.       בשלהי שנת 2011 הוגש כתב אישום נגד העותר (נאשם 2) וארבעה נאשמים נוספים לבית משפט השלום בקריות (ת"פ 26040-11-11; השופט ז' פלאח). כתב האישום מתאר מסכת חמורה של עבירות מרמה וזיוף, תוך שימוש בהליכי הוצאה לפועל, שתכליתם השתלטות על נכסיהם של מנוחים עריריים. כך תואר אופן הפעולה בו נקטו הנאשמים: "... בשיתוף פעולה עם... פקיד הוצאה לפועל… שונו במערכת ההוצאה לפועל שלא כדין, פרטים מהותיים... כך שהלכה למעשה נוצרו תיקים חדשים בהם המנוחים חבים כביכול סכומי כסף גדולים לזוכים פיקטיביים... לאחר כל אלה, הגישו הנאשמים... בקשות מסוגים שונים, למימוש החוב... בחלק מן המקרים, אף הצליחו... לגבות כספים מהחובות הפיקטיביים...". 

2.       ביום 12.11.2013 הודיעה המשיבה לבית משפט השלום, כי הגיעה להסדר טיעון עם נאשמים 1 ו- 3-5 (להלן: יתר הנאשמים), בגדרו יחזרו בהם מכפירתם, ויודו בכתבי אישום מתוקנים. לבד מהסכמה על חיובו של אחד מהנאשמים בתשלום פיצוי כספי, סוכם כי הטיעון לעונש יהיה "פתוח", וכי המשיבה תעתור לעונשים שבין 8-12 חודשי מאסר בפועל (להלן: הסדר הטיעון). באותה ישיבה, אישר בית המשפט את הסדר הטיעון, והרשיע את יתר הנאשמים, על-פי הודאתם, במיוחס להם בכתבי אישום מתוקנים, שונים זה מזה, שהוגשו נגד כל אחד מהם (להלן: כתבי האישום המתוקנים). בית המשפט הורה לשירות המבחן להכין תסקירים ולממונה על עבודות שירות הורה להכין חוות דעת בעניינם. המשפט הפלילי בעניינו של העותר, עמו לא נערך הסדר, המשיך להתנהל בנפרד.

תמצית טענות העותר

3.       העותר מבקש כי בית משפט זה יורה על פסילת הסדר הטיעון כולו, ועל ביטול כתבי האישום המתוקנים. לטענתו, המשיבה, באמצעות פרקליטות מחוז הצפון, לא מילאה אחר הנחיות פרקליט המדינה, הנחיה מס' 8.1 – הנחיות לעריכת הסדר טיעון (2005) (להלן: ההנחיה): לשיטתו, המדינה לא הגישה לבית המשפט את כתבי האישום המתוקנים באופן הנדרש, שכן אֵלו הומצאו לעותר רק בעקבות בקשתו, מספר ימים לאחר הישיבה שבה אוּשר הסדר הטיעון. בשל כך, לטענתו, נפגעה זכותו להגיב על ההסדר; ההסדר אינו תואם, לדידו, את טובת הציבור; אין לערוך הסדר כאשר הנאשם או סנגורו טוענים לחפות, והיענותם להסדר נובעת רק מרצון להימנע מהרשעה בסעיף אישום חמור יותר או להימלט מעונש כבד יותר (סעיפים יד.3, ב.1 ו- ט.1 להנחיה). עוד טען העותר נגד הסדר הטיעון, כי כתבי האישום תוקנו חרף קיומן של ראיות מספיקות, לשיטתו, למעורבות יתר הנאשמים באישומים אשר נמחקו. 

4.       חלק משמעותי מטענותיו יִחד העותר לשינויים שנערכו בקשר לאישום השלישי בכתב האישום, בגינו הגיש קורבן העבירה, ישראל אברהם אלתר, תביעה אזרחית כספית בבית משפט השלום בחיפה, בסך של 300,000 ₪, בין היתר נגד הנאשמים 1-3 (ת"א 61341-01-12). הדיון בתביעה האזרחית נדחה בגלל התיק הפלילי התלוי ועומד. לטענת העותר, מחיקת האישום השלישי מכתב האישום המתוקן נגד נאשם 1, ושינויים שנערכו באישום זה בכתב האישום המתוקן נגד נאשם 3 (באופן המייחס לעותר מעשים אשר טרם התיקון יוחסו לנאשם 3), יפגעו באינטרסים של העותר בתביעה האזרחית. לטענתו "... המשיבים 2-4 חייבים לפצות את מר ישראל אלטר בסכום מלא 300000 ש"ח על תביעתו האזרחית לפני קבלת עסקת (הטיעון)...". העותר הוסיף וטען, כי תיקונים אלו נעשו הגם שקיימות ראיות התומכות במעורבות נאשמים 1 ו-3 באישום זה, כנוסחו בכתב האישום המקורי.

5.       העותר הפנה לסעיף י.1. להנחיה, שעניינו בהסדר בתיק המתייחס לאירוע עם מספר שותפים לעבירה. במצב זה "... על התובע לוודא שהסדר הטיעון עם הנאשם עולה בקנה אחד עם חלקם של שותפיו לעבירה, כפי שבא לביטוי בכתב האישום נגדם...".  עוד נדרש לוודא "... שוויתור על חלק מהמעשים המיוחסים לנאשם עמו נערך הסדר הטיעון, לא ישמיט את הקרקע, ולא יגרום לחוסר סבירות... מהותית ביחס לחלקם של הנאשמים האחרים". לפי עמדת העותר, השינויים שנערכו לטובת הנאשמים עמם נחתם הסדר הטיעון גרמו לחוסר סבירות מהותי ביחס לחלקם של נאשמים אחרים בפרשה. כמו כן נוצר, לטענתו, חוסר הגיון בעקבות תיקון כתבי האישום, שכן אישום בקשירת קשר (סעיף 15 לכתב האישום) שכלל תחילה את הנאשמים 1-3, מיוחס עתה רק לעותר, משל קַשר קֵשר עם עצמו. העותר הוסיף וטען, כי בהסדר הטיעון סתרה המשיבה את עצמה, שכן, מחד גיסא, נמחק האישום השלישי מכתב האישום המתוקן נגד הנאשם 1, ומאידך גיסא, נקבע בהתייחס אליו כי קיימת הסכמה לפיצוי בסך של 35,000 ₪,  שהמשיבה מציעה להעבירו לישראל אלתר, שהוא, כאמור, קורבן ההתרחשות מושא אישום זה.

6.       עוד טען העותר נגד יִחוס סיוע בלבד ליתר הנאשמים בכתבי האישום המתוקנים, דבר שאף הוא, לדידו, "... ללא התייחסות לחומר החקירה הקיים".  לבסוף, קבל על כך שהמשיבה סגרה את תיק החקירה במה שנוגע למעורבות עובדי ציבור, ידידים וקרובי משפחה של הנאשם 1, ועל כך שהיא מטרפדת, כלשונו, חקירה בתלונות שהגיש, ומונעת מהעותר להשיג ראיות לזכותו.