בג"ץ 5589/16

השופט א' שהם:

1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי במסגרתה התבקשנו כבית המשפט הגבוה לצדק להורות לבית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: המשיב 2) ולבית הדין הרבני האזורי בתל אביב (להלן: המשיב 3) ליתן צו מניעה, האוסר על העתקת מקום המגורים של רעייתו של העותר (להלן: המשיבה 1) וארבעת ילדיהם הקטינים מהעיר ** לעיר***, ללא הסכמתו של העותר; להורות על הפעלת מימוש זכויותיו כהורה לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן: חוק האפוטרופסות); להורות על מינוי פקידת סעד אשר תבחן, בין היתר, את טובתם הילדים ורווחתם ותערוך תסקיר לגבי יכולותיה ההוריות של המשיבה 1; וכן להורות למשיבים 2 ו-3 לבחון כיצד שינוי אורח חייהם הדתי של הקטינים- "שחיים כדתיים חרדיים" כאשר המשיבה 1 מתכוונת לרשום אותם למוסדות לימוד ממלכתיים חילוניים- עשוי להשפיע על רווחתם. לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים אשר יאסור על העתקת מגורי הילדים ****. ואשר יורה לעיריית ** ליתן תוקף לרישום הילדים למוסדות החינוך בעיר "כפי שהיה עד לפני מספר ימים וטרם נקיטת הפעולה החד צדדית אותה נקטה המשיבה 1 לביטול הרישום".

הרקע להגשת העתירה

2. העותר והמשיבה 1 נשואים מזה כ-13 שנים, אך ביום 19.6.2016 הגישה המשיבה 1 למשיב 3 תביעת גירושין נגד העותר. ביום 25.6.2016, הגיש העותר למשיב 3 "תביעת שלום בית וסעדי ביניים" ולמחרת היום הגיש העותר "בקשה לצו מניעה ומינוי פקידת סעד" (להלן: הבקשה). במסגרת בקשתו, ציין העותר, כי לאחרונה נודע לו שבדעת המשיבה 1 להעתיק את מקום מגוריה ומקום מגורי ארבעת ילדיהם הקטינים מהעיר **לעיר *** לפיכך, ביקש העותר מהמשיב 3 ליתן צו מניעה שיאסור על העתקת מקום המגורים, כאמור; להורות כי הילדים ימשיכו להתחנך במוסדות החינוך בהם הם רשומים כיום; ולמנות פקידת סעד שתבחן את טובת הילדים, ותערוך תסקיר בשאלת העתקת מקום מגוריהם. בהמשך, הגיש העותר בקשות נוספות למשיב 3 שעניינן "מניעת שינוי מקום מגורי הילדים" ומתן צו, במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה 1 להוציא "את המטלטלין הנמצא בדירת הצדדים".

3. ביום 4.7.2016, ולאחר קבלת תגובת המשיבה 1, דחה המשיב 3 את בקשות העותר. בהחלטת המשיב 3 הובהר, כי העותר נשפט ל- 8 שנות מאסר, אותן הוא מרצה בכלא מעשיהו, וכי בתקופה זו הילדים מצויים במשמורת המשיבה 1 "וההחלטות השוטפות בעניינם מסורות לה". עוד צויין בהחלטה, כי הבקשות "נראות כנגועות בחוסר תום לב". לאור האמור, ומאחר שנקבע מועד לדיון "במכלול העניינים ביניהם" ביום 8.9.2016, דחה המשיב 3 את בקשות העותר, לאסור על המשיבה 1 לעבור להתגורר עם ילדיה בעיר **, וכן להעביר את המיטלטלין הדרושים לה ולילדיה, לדירה אליה תעבור. בשולי ההחלטה, התבקשה תשובת העותר לתגובת המשיבה 1, תוך עשרה ימים.

           כעבור יומיים, פנה העותר למשיב 3 בבקשה להקדים את מועד הדיון במעמד שני הצדדים, אשר נקבע, כאמור, ליום 8.9.2016. בהחלטת המשיב 3, מיום 7.7.2016, נדחתה בקשתו של העותר, וצויין כי "התקבלה תגובה מפורטת של האם המעלה סימני שאלה שעליהם לא טרח האב להגיב. נוסיף שהאב אסור בבית הסוהר לסירוגין לתקופות ארוכות".

4. בהמשך, הגיש העותר למשיב 2 "בקשת רשות ערעור" על החלטת המשיב 3, ובקשתו זו נדחתה אף היא, ביום 10.7.2016. המשיב 2 ציין בהחלטתו, כי "לאור העובדה שהטיפול בבקשה זו שמהותו סעד נמצא בטיפול בית הדין האזורי לפני שלושה ימים, עמדת בית הדין שאין להזדקק בשלב זה למתן החלטה בבקשה זו מאחר ומקומה הראוי הינו בית הדין האזורי המכיר את הנפשות הפועלות". לפיכך, הורה המשיב 2 למבקש להפנות את בקשתו למשיב 3.

           העותר לא השלים עם החלטות המשיבים 2 ו-3, והגיש את עתירתו זו.