בג"ץ 4669/14 אסף נמרוד נ' עו"ד מירון הכהן - רשם האגודות השיתופיות

השופטת א' חיות:

רקע עובדתי

1. האגודה השיתופית שער אפרים - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, הוקמה בשנת 1953 (להלן: האגודה) כהתאגדות של מושב שער אפרים הממוקם בשטח השיפוט של המועצה האזורית לב השרון. בין השנים 1996 ו-2001 הובילה האגודה פרויקט הרחבה של 350 מגרשים שלא צלח והביא להתדרדרות במצבה הכלכלי. בשל כך, הוציא המשיב 1, רשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם), ביום 26.6.2004 צו לפירוק האגודה ומינה את המשיב 4, עו"ד איתן ארז, כמפרק-מפעיל שלה (להלן: המפרק).

2. העותר שימש בעבר כיועץ המשפטי של האגודה אך חברותו בלשכת עורכי הדין הופסקה לצמיתות בשנת 2001. העותר הגיש למפרק תביעת חוב על סך של 1,630,430 ש"ח, בגין שירותים משפטיים שהעניק לאגודה ותביעה זו נדחתה על ידי המפרק ביום 12.9.2005. העותר הגיש ערעור על ההחלטה לרשם האגודות השיתופיות, לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות ולפנים משורת הדין, כדבריו, החליט הרשם למנות בעל תפקיד נוסף, עו"ד דוד אלבז (להלן: עו"ד אלבז), על מנת שיבחן את תביעת החוב הנטען. מאחר שבחינת תביעת החוב דרשה מומחיות חשבונאית, מינה עו"ד אלבז מומחה לצורך בירורה ובעקבות חוות דעת המומחה האמור, החליט ביום 26.2.2008 כי לא זו בלבד שהאגודה אינה חייבת לעותר כספים, אלא שעל העותר להשיב לקופתה סך של 506,973 ש"ח.

3. העותר ערער בפני הרשם גם על החלטתו של עו"ד אלבז, וביום 8.7.2009 קיבל הרשם את הערעור בחלקו וקבע כי אין להתערב בהכרעתו של עו"ד אלבז לפיה האגודה אינה חבה כספים לעותר. זאת משום שטענות העותר בהקשר זה מופנות רובן ככולן כנגד קביעות עובדתיות של עו"ד אלבז וכן משום שעו"ד אלבז הסתמך בעניין זה על חוות דעתו המהימנה, המשכנעת והמנומקת של מומחה. עם זאת, קיבל הרשם את ערעורו של העותר בכל הנוגע לקביעתו של עו"ד אלבז כי עליו להשיב לאגודה כספים. זאת מן הטעם שבהחלטה זו חרג עו"ד אלבז מן הסמכות שהקנה לו הרשם לבחון את חובה של האגודה לעותר ואותו בלבד. הרשם הוסיף וקבע בהקשר זה כי הסמכות להכריע בסוגיית חובותיו של העותר לאגודה שמורה למפרק (להלן: ההחלטה הראשונה).

4. נגד ההחלטה הראשונה בה קיבל הרשם, כאמור, את ערעורו של העותר בחלקו, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 6178/09). עתירה זו אוחדה עם עתירה קודמת שהגיש העותר, אשר הייתה תלויה ועומדת באותה העת (בג"ץ 9176/05) ואשר במסגרתה טען נגד החלטה נוספת של הרשם בעניין עסקה להעברת בעלות במגרש המצוי בשטח האגודה, על שמה של אשתו. בית משפט זה דחה את שתי העתירות (ר' פסק-הדין מיום 28.4.2010), בקובעו כי לא התקיימה במקרים אלה אף לא אחת מעילות ההתערבות הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק. בית המשפט הוסיף וקבע כי החלטתו של הרשם בעניין תביעת החוב של העותר הייתה מפורטת ומנומקת ונבדקו בה כל טענות העותר. עוד נקבע כי הקביעות והממצאים שקבע הרשם בשאלות שבמחלוקת נקבעו בסמכות, לאחר שניתנה לעותר ולרעייתו הזדמנות נאותה להציג את טענותיהם והשגותיהם על סמך ניתוח הראיות שהוצגו לרשם. בקשה לקיום דיון נוסף בעתירות - נדחתה (דנג"ץ 3678/10).

5. לאחר שנדחו טענות העותר נגד החלטת הרשם, הגיש נגדו המפרק תביעה כספית בבית משפט השלום בנתניה בה התבקש בית המשפט להורות לעותר להשיב לאגודה כספים שהוא חייב לה לפי החלטתו של עו"ד אלבז, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן צו הפירוק ועד ליום הגשת התביעה (796,036 ש"ח). העותר מצידו הגיש תביעה שכנגד ובה טען כי לאגודה חוב כלפיו, בין היתר בגין תשלומים ששילם עבור מגרש (301,000 ש"ח). עוד עתר לפיצויים מהמפרק ומהמומחה שמונה על-ידי עו"ד אלבז, בשל רשלנות ושיבוש הליכים כטענתו. בית משפט השלום דחה על הסף חלק מן התביעה שכנגד שהגיש העותר מחמת מעשה בית דין, בקובעו כי תביעת החוב של העותר נדחתה וכל השגותיו בנושא נדחו אף הן (ת"א (שלום נתניה) 57924-03-11, פסק דין חלקי מיום 16.6.2011)). העותר הגיש ערעור על פסק הדין החלקי והמפרק מצדו עתר לעיכוב הליכים בערעור מכוח סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המפרק להורות על עיכוב ההליכים ובקשת רשות ערעור על החלטתו לבית משפט זה - נדחתה, תוך שנקבע כי גם מבלי להידרש לתחולת סעיף 267 לפקודת החברות "צדק בית משפט השלום בקובעו כי יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף מחמת מעשה בית דין" (רע"א 7641/11 נמרוד נ' שער אפרים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פס' 4 (10.1.2012)).

           בטרם ניתנה ההחלטה בבקשת רשות הערעור שהגיש העותר, הוסיף בית המשפט השלום בנתניה ודחה ביום 15.9.2011 את יתרת התביעה שכנגד שהגיש העותר נגד המומחה והמפרק בקובעו כי הן החלטת המומחה והן החלטות המפרק עברו ביקורת שיפוטית של הרשם ושל בית משפט זה ונמצא שיש לאמצן, ומשכך לא יכול העותר לטעון כי בעלי התפקיד פעלו ברשלנות ובזדון. עוד נקבע כי המשך ניהול התביעה שכנגד יביא לכך שלמעשה יהיה צורך לשוב ולדון הן בחוות הדעת של המומחה והן בהחלטות המפרק לאחר שכבר נקבע כי יש לקבלן ומשכך קיים מעשה בית דין גם בעניין זה. אשר לתשלום בסך 301,000 ש"ח עבור המגרש, ציין בית המשפט כי בבג"ץ 9176/05 נקבע כי לא היה מקום לכלול סכום זה בתביעת החוב, ומשכך לא ניתן לתקוף החלטה זו במסגרת התביעה שכנגד.

           תביעתו של המפרק נגד העותר המשיכה להתברר וביום 17.2.2013 קבע בית משפט השלום כי בכל הנוגע לחוב הנטען של העותר לאגודה קיים השתק פלוגתא, נוכח הכרעת רשם האגודות השיתופיות בהחלטה הראשונה, אך הוא הוסיף וקבע כי יש להמשיך ולברר את טענת ההתיישנות שהעלה העותר לגבי חוב זה. לבסוף, נדחתה ביום 10.1.2014 גם טענת ההתיישנות, וניתן פסק דין הדוחה את טענות העותר במלואן והמחייב אותו בתשלום סכום התביעה.