בג"ץ 4249/15 ביטון נ' בית הדין הארצי לעבודה

השופט צ' זילברטל:

           עתירה המופנית כלפי פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 16.4.2015 (כב' השופטות ר' רוזנפלד, ל' גליקסמן, נ' רות, ונציגי הציבור מר ש' חבשוש, ומר י' דויטש) בע"ע 48987-12-12, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 11.11.2012 (כב' סגן הנשיאה ש' טננבוים ונציגי הציבור גב' ש' הורוביץ ומר ל' זרנקין) בתע"א 11396-09, אשר דחה את תביעת העותר לגמלה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות) מטעמים רפואיים.

רקע

1. העותר שרת בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) בתפקיד סוהר ביטחון משנת 1987. בשנת 1995 נפגע בתאונת עבודה, ועקב כך הוא סובל מליקוי בגבו ובברכו. במהלך השנים עמד העותר לפני ועדות רפואיות של השב"ס שדנו בכשירותו להמשיך בתפקידו. בהחלטה של ועדת ערר מיום 19.8.2001 נקבע כלהלן: "לא יוכל לבצע תורניות כלשהן, לא יוכל להשתתף בתרגילי שעת חירום, לא יכול לבצע ניוד, ולכן עם מוגבלות זו לצמיתות אינו כשיר לשרת כסוהר ביטחון". נקבע, כי העותר אינו כשיר לשרת בשב"ס מסיבות רפואיות, ובהתאם לסעיף 87 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, אישר נציב שב"ס (להלן: הנציב) את סיום שירותו של העותר. בהתאם, אושר תשלום גמלה לעותר לפי סעיף 20 לחוק הגמלאות.

2. העותר עתר נגד החלטת הנציב לשחררו מן השירות לבית משפט זה (בג"ץ 2237/02 ביטון נ. נציבות שרות בתי הסוהר (10.7.2002)), ובעתירתו טען כי הוא כשיר לעבודה כל עוד לא יאולץ לעבוד בלילה או לבצע תורניות. בהמשך, ביום 21.3.2002, הוחזר העותר – בהסכמת שב"ס –לעבודה סדירה, ומשכך הודיע העותר כי הוא חוזר בו מן העתירה והיא נמחקה.

3. לאחר חזרתו של העותר לעבודה, עמד לבירור כושרו הרפואי להמשיך ולשרת בתפקידו בשב"ס במספר הזדמנויות. תוכנם של המסמכים הרפואיים הרלוונטיים מהשנים 2004 ו-2005 הובא בפירוט בפסקי הדין של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי. נציין רק כי ביום 12.4.2005 נבדק העותר על-ידי רופא תעסוקתי מטעם השב"ס, אשר קבע כי העותר כשיר לעבוד, תוך הימנעות מריצות, קפיצות, והרמת משאות כבדים, תוך הגבלת יום העבודה ל-12 שעות. בעקבות קביעה זו, נמסר לעותר כי הוא ישובץ לסידור העבודה הרגיל. העותר הודיע כי אין בכוונתו לעבוד בלילות, והמציא תעודת מחלה החל ממועד משמרת הלילה הראשונה שנקבעה לו. בהמשך, העותר לא הגיע לבדיקה נוספת אצל הרופא התעסוקתי מטעם השב"ס, על אף שהובהר לו כי סירובו להיבדק עלול להביא לפיטוריו.

           ואמנם, ביום 2.8.2005, החליט הנציב דאז על פיטורי העותר משב"ס בשל חוסר התאמה. בהחלטה צוין כי:

 "[העותר] בלתי יעיל במילוי תפקידו ואינו מתאים לתפקידו... הסוהר גויס לתפקיד סוהר ביטחון, תפקיד הכרוך בעבודה במשמרות ביום ובלילה. הסוהר אינו עובד בלילה ומציג תיעוד רפואי לפיו יכול לעבוד רק בשעות היום. הסוהר אינו משתף פעולה עם המערכת לצורך בירור מצבו הרפואי, וסירב להתייצב לבדיקות הנדרשות לבירור מצבו הרפואי. הסוהר עבר עבירות משמעת רבות, אינו יעיל בעבודתו, תפקודו לקוי והוא אינו מבצע את הוראות מפקדיו".