בג"ץ 3689/15 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב ואח'

מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד ד"ר רפי רכס

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             זו עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום כ"ד בניסן תשע"ה -13.4.15, שהפך את פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב מיום ט"ז באדר ב' תשע"ד (18.3.14). המחלוקת עניינה כתובת העותרת. הצדדים חתמו מעיקרא על הסכם גירושין (6.4.11) בו נאמר שהאשה מוחלת על כתובתה ותוספת הכתובה עם סידור הגט. לאחר מכן הגישה האשה לבית הדין הרבני האזורי תביעה לתשלום כתובתה, בנימוק שבעלה (המשיב 3, להלן המשיב) העלים ממנה כי הוא מנהל יחסים עם אשה נכרית בפולין, ונולדה לו לימים גם בת ממנה, ואילו ידעה על כך לא היתה מוחלת על הכתובה. הוסכם בין הצדדים בבית הדין האזורי, כמסתבר בעידוד בית הדין (בהחלטה נאמר אמנם כי הדבר הוצא על-ידי באי כוח הצדדים), שבדיקת פוליגרף תהא מכרעת לעניין השאלות שיוסכם עליהן, והצדדים הסכימו וקיבלו עליהם בקניין. אך המשיב לא קיים את הבדיקה בדרך שנקבעה, ומנהלת מכון הפוליגרף כתבה לבית הדין הרבני האזורי, כי המשיב התקשר בשם בדוי לעריכת בדיקת הפוליגרף ולא מסר כי נשלח על-ידי בית הדין, והבדיקה שעבר גילתה דברי שקר. בית הדין האזורי סבר, כי הסכמת המשיב לקבלת הפוליגרף והתנהלותו מצדיקות חיוב המשיב במלוא סכום הכתובה – 180,000 ₪. בית הדין הניח, כי אילו ידעה האשה על התנהגות הבעל לא היתה מוחלת על כתובתה.

ב.             הבעל עירער, ובית הדין הרבני הגדול סבר לעניין הנחת בית הדין האזורי שאילו ידעה האשה על הבגידה לא היתה מוחלת על כתובתה, כי ניתן גם לומר להיפך, שהיתה מוחלת כדי להיפטר מבעל בוגד; ועל כן לפנינו לא יותר מספק מחילה, שאז אין גובה כתובתה לפי הפוסקים. נאמר עוד כי "יוזמת בית הדין להציע בדיקת פוליגרף בשאלות שלא קשורות לחיוב הכתובה לא נראית, בשים לב לפח ולמכשול העלול לצאת מכך לאחד הצדדים...", וגם אין מקובל על בית הדין הגדול שלא ניתן לחזור מהסכמת קנין להיבדק בפוליגרף. על כן ביטל בית הדין הגדול את פסק הדין קמא, אך חייב את המשיב ב-36,000 ₪ הוצאות בשל התנהלותו, לרבות התחזות השווא.

ג.              העתירה דבקה בפסק דינו של בית הדין האזורי, ותשובת המשיב אוחזת בפסק דינו של בית הדין הגדול. מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני נטען, כי לא היתה מניעה שבית הדין הגדול יקבל את עמדת המשיב כפי שנימק, ושהתבססה על נכונות האומדנה ההלכתית של בית הדין האזורי, וזאת תוך דיון בשאלות הלכתיות של טיב הקניין, הכל על פי סמכותו ההלכתית. נאמר עוד, שבית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על בית הדין הגדול, ובודאי בענייני כתובה, שהם הלכתיים במובהק.

ד.             בדיון בפנינו הסברנו לעותרת את הקושי שבהתערבות בפסקי דין של בית הדין הרבני בגדול כשאין המדובר בחריגה מסמכות או מכללי הצדק הטבעי, ומקום שבית הדין הגדול נימק הנמקה הלכתית, ובהוצאות שפסק הביא בחשבון את התנהלות המשיב. תהינו איפוא מהן העילות המשפטיות להתערבות. נטען מטעם העותרת, כי לא היה בית הדין הגדול רשאי להתערב בהסכמת הצדדים לעניין הפוליגרף, ובכך הפגיעה בצדק הטבעי; ולמצער, יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לעניין זכויות הכתובה מעבר לנושא הפוליגרף.

ה.             מטעם המשיב נטען, כי כללי הצדק הטבעי הם זכות הטיעון, וזו נשמרה, ועל כן אין עילת התערבות. לא היה מענה של ממש בפי המשיב באשר להתנהלותו בפרשת הפוליגרף, אך נאמר כי הסכם הגירושין הפנה לבית המשפט לענייני משפחה.

ו.              עוזר היועץ המשפטי לשיפוט הרבני ציין שהמדובר בתיק ערעורי, העוסק בנושא שבליבת סמכות בתי הדין – הכתובה, ואין מקום להתערבות; ובאשר לכתובה, האשה ויתרה עליה ובית הדין הגדול, בשונה מבית הדין האזורי, לא ראה שינוי מצב המצדיק שינוי לעניין הכתובה.

ז.              הצעת פשרה שהצענו לא נתקבלה על-ידי המשיב.