בג"ץ 3459/16 גלב גרוזובסקי נ' שרת המשפטים ואח'

השופטת ד' ברק-ארז

1. 1.        עניינה של העתירה שבפנינו בצו הסגרה שעליו חתמה שרת המשפטים, היא המשיבה 1 (להלן: המשיבה), ביום 11.4.2016 (להלן: צו ההסגרה או הצו). הצו הורה על ביצוע הסגרתו של העותר, אזרח רוסי, לידי שלטונות רוסיה, שם הוא מואשם בעבירות מין כלפי קטינות. העתירה מכוונת לכך שהליכי ההסגרה האמורים יופסקו או יעוכבו, כמפורט להלן.

רקע רלוונטי

2. 2.        העותר נכנס לישראל ביום 27.9.2013 כתייר. ביום 16.6.2014 הגישה ממשלת רוסיה בקשה להסגיר את העותר על מנת שיעמוד לדין בגין עבירות מין חמורות שעל-פי הנטען ביצע בקטינות. על-פי החומר שצורף לבקשת ההסגרה, העבירות בוצעו עת שימש העותר ככומר בקייטנת ילדים, בשני אירועים שונים.

3. 3.        בהמשך לבקשת ההסגרה, הגיש בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים להכריז על העותר כבר הסגרה (תה"ג 51872-09-14, השופט א' כהן). ביום 19.1.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי חומר הראיות שהוגש נגד העותר, הכולל בין היתר הודעות שנגבו משלוש קטינות ואישור של ועדת מומחים בדבר מצבן הפסיכיאטרי וכשרותן להעיד, קושר את העותר למעשים המיוחסים לו במידה הנדרשת על פי סעיף 9 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה). בית המשפט המחוזי דחה את טענת העותר כי האישומים נגדו הם פיקטיביים ומהווים חלק ממסע רדיפה שמתנהל נגדו על רקע פעילותו הדתית והפוליטית, לאחר שקבע כי העותר לא עמד בנטל הנדרש להוכיח את טענותיו אלה. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענות העותר כי לא יזכה למשפט הוגן ברוסיה וכי קיים חשש שיעונה על ידי חוקרי המשטרה על מנת שיפליל עצמו.

4. 4.        הערעור שהגיש העותר על פסק הדין נדחה ביום 16.2.2016 (ע"פ 1210/15, השופטים ג'ובראן, הנדל ו-שהם). בית משפט זה קבע כי התשתית הראייתית שצורפה לבקשת ההסגרה מבססת, על-פי כל אמת מידה, אחיזה לאישום לגבי המעשים בהם נחשד העותר; כי העותר לא סיפק כל ראיה ממשית, אשר יש בה כדי להצביע על קיומה של רדיפה פוליטית כלפיו; וכי אין חשש לפגיעה בתקנת הציבור כתוצאה מהיענות לבקשת ההסגרה. העותר הגיש בקשה לדיון נוסף על פסק הדין בערעור, אך זו נדחתה בהחלטת הנשיאה מ' נאור מיום 3.3.2016 (דנ"פ 1780/16).

5.        בא-כוחו של העותר פנה במכתבים לשרת המשפטים ובהם העלה טענות נגד ההסגרה – הן בעקבות מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 23.10.2015 (להלן: המכתב הראשון), והן לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטיים בדחיית הבקשה לקיים דיון נוסף, ביום 8.3.2016 (להלן: המכתב השני). במכתב השני, שצורף לעתירה, ביקש בא-כוחו של העותר כי המשיבה תיפגש עמו על מנת שיוכל להציג בפניה טעמים מדוע אין הצדקה לחתום על צו הסגרה נגד מרשו, ולחלופין לשכנע כי נדרשים צעדים להבטיח את שלומו ברוסיה אם יוסגר.

6. 6.        ביום 11.4.2016 חתמה שרת המשפטים על צו ההסגרה בעניינו של העותר, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה. ביום 13.4.2016 נשלח לבא-כוח העותר גם מכתבה של שרת המשפטים שנסב על דחיית בקשתו (להלן: מכתב התשובה). במכתב התשובה צוין כי "טיעוני מרשך המפורטים בבקשה, לרבות אלו הנוגעים לקונספירציות גופי השלטון בפדרציה הרוסית וחומר ראייתי שקרי כנגד מרשך, הועלו ונדחו על ידי בית המשפט העליון. בהתחשב בהליכים שהתקיימו, לרבות פסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון והעדר כל נסיבות חדשות ויוצאות דופן, בקשת מרשך נדחית".

העתירה והתגובה לה