בג"ץ 1633/16 6-1 פלונים ואח' נ' המפקד הצבאי באזור גדה המערבית ואח'

השופט ח' מלצר:

1. לפנינו עתירה כנגד החלטת המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון (להלן: המשיב) להפעיל את סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנה 119) בדרך של החרמת בית העותרים והריסתו – בית בן שתי קומות המצוי בכפר בית עמרא שביתיר (להלן: הבית), על רקע אירוע רציחתה של דפנה מאיר ז"ל (להלן –דפנה ז"ל או המנוחה).

             אציג להלן את הנתונים הדרושים להכרעה בעתירה.

רקע עובדתי

2. בתאריך 17.01.2016, חדר מפגע ליישוב עתניאל, ורצח בדקירות סכין את דפנה ז"ל, כשהיא עומדת בפתח ביתה, וזאת אל מול עיני ילדיה הקטינים.

3. בתאריך 04.02.2016, בעקבות חקירת המשטרה וגורמי הביטחון – הוגש לבית המשפט הצבאי לנוער (יהודה) כתב אישום (תיק 1872/16 שם).

            לפי מה שנטען בכתב האישום, בתאריך 17.01.2016, גמלה בליבו של מ' ד' (להלן: מ'), קטין יליד 08.05.2000, החלטה לרצוח יהודים, עד אשר ימות כ"שהיד", וזאת בעקבות צפייה בתכנים שונים המציגים את חיילי צה"ל כרוצחים ומבזים נשים פלסטיניות. עוד נטען בכתב האישום כי באותו היום סמוך לשעה 16:00 – מ' נטל סכין בעלת להב שאורכו כ-14 ס"מ, תחב אותה במכנסיו, ויצא לעבר היישוב עתניאל. עם הגיעו ליישוב – מ' הסתתר במקום הסמוך לביתה של דפנה ז"ל עד שהיא יצאה מביתה. אז מ' רץ לעברה של המנוחה ודקר אותה, אל מול ילדיה, בבטנה ובפלג גופה העליון מספר פעמים, עד אשר הסכין ננעצה בגופה של דפנה ז"ל. עוד נטען כי לאחר שמ' לא הצליח לחלץ את הסכין מגופה של דפנה ז"ל הוא נמלט מהמקום וחזר לביתו, שם שטף את דמה של הנרצחת מידיו, והתיישב לצפות בסרט עם בני משפחתו. לפי הנטען בכתב האישום, כתוצאה מהדקירות הנ"ל דפנה ז"ל נפטרה.

           בכתב האישום יוחסה למ' עבירה של החזקת סכין – עבירה לפי סעיף 248 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב], התש"ע-2009 (להלן: צו בדבר הוראות ביטחון), וגרימת מוות בכוונה – עבירה לפי סעיף 209 לצו בדבר הוראות ביטחון.