בבקשה לסילוק תובענה על פי סע' 72 לחוק הירושה לביטול צו קיום צוואה מחמת התיישנות.

בקשה לסילוקה על הסף של תובענה על פי סע' 72 לחוק הירושה לביטול צו קיום צוואה מחמת התיישנות.

1.         המשיבים הם יורשיו של המנוח ס. א.א. ז"ל ( להלן: "המנוח" ), אשר הלך לבית עולמו ביום 10/8/09 והיה אחד מיורשי אמו, המנוחה ע. א.א. ז"ל ( להלן: "המנוחה" ).

ביום 17/6/10 הגישו המשיבים בקשה לביטול צו קיום צוואת המנוחה, אשר ניתן ביום 17/6/03, בבית משפט זה.

2.         בבקשה לביטול הצו נטען, כי רק ביום 23/5/10 נודע למשיבים דבר קיומו של צו קיום הצוואה.  לאחר בירור גילו המשיבים, כי המבקש פעל כדי לנשל אותם ואת מורישם המנוח מזכויותיהם בנכסי המנוחה.

נטען גם, כי המבקש היה מעורב בהכנת הצוואה לרבות תוכנה. הצוואה נערכה על דפים בהם מופיע  הלוגו של משרדו של המבקש, עו"ד במקצועו, והוא הנהנה העיקרי בנכסי המנוחה לרבות נכסי מקרקעין. 

3.         בבקשה לדחייה על הסף טען המבקש, כי הבקשה לביטול צו קיום הצוואה נולדה בעקבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהגיש המבקש ביחד עם יתר היורשים, כנגד המשיבים. 

עוד טען, כי בקשת יורש לביטול צו קיום צוואה הינה תביעה שעילתה במות המוריש, ובהתאם, מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד פטירת המנוחה. במקרה דנן המנוחה נפטרה ביום 1/6/02 ולפיכך התביעה לביטול צו קיום הצוואה התיישנה ביום 30/5/09.

לפי המבקש, דיון בתביעה לגופה פוגע בעקרון סופיות הדיון.

4.         בתגובה לבקשה טענו המשיבים, כי בקשתם לביטול צו קיום הצוואה לא התיישנה, זאת משום שסעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 ( להלן: "חוק הירושה" ) מהווה חריג לכלל סופיות הדיון ומותיר פתח בנסיבות מתאימות לבטל צו קיום צוואה, אפילו זה ניתן לפני שנים.

הם הוסיפו, כי בכל מקרה על בקשתם חל סעיף 18 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 ( להלן: "חוק ההתיישנות" ) ולפיכך, תקופת ההתיישנות מסתיימת ביום 9/8/10.

עוד נטען בתגובה, כי נכסי עיזבון המנוחה הנם נכסי מקרקעין, ולפיכך תקופת ההתיישנות החלה במקרה דנן הינה בהתאם לסעיף 5 לחוק המקרקעין, 15 שנים, ובהתאם התביעה טרם התיישנה במועד הגשתה.

המשיבים טענו גם, כי בהתאם לסעיף 21 לחוק ההתיישנות צו קיום צוואה הינו כפסק דין ואינו נתון להתיישנות, ולפיכך גם לא ניתן לטעון להתיישנות בקשה לשינויו או ביטולו.

המשיבים טענו, כי ביחסים בין יורשים לבין עצמם אין התיישנות, אלא אם כן קיימת חזקה נוגדת.

בכל מקרה תקופת ההתיישנות מתחילה מהיום בו נודע להם אודות קיום הצו.

5.         המבקש הגיש תשובה לתגובה בה טען, כי אין תחולה לסעיף 18 לחוק ההתיישנות שכן תקופת ההתיישנות ממילא הסתיימה טרם מות מורישם של המשיבים. עוד טען, כי אין עסקינן בתביעה במקרקעין שתקופת ההתיישנות החלה עליה ארוכה יותר מתביעה שאינה במקרקעין.

המבקש הוסיף, כי בניגוד לנטען ע"י המשיבים תביעתם אינה מבוססת על טענות של תרמית או הונאה ולפיכך, אין למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד בו לטענת המשיב ידע אודות התרמית.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי לא ניתן בטרם שמיעת ראיות הצדדים להכריע בשאלת המועד בו ידעו המשיבים אודות התנהלות המבקש כנטען על ידם ומתן הצו לקיום הצוואה, ולפיכך יש לדחות את ההכרעה בטענת ההתיישנות לאחר שמיעת הראיות.

6.         הבקשה לביטול צו קיום צוואת המנוחה הוגשה מכוח סעיף 72 (א) לחוק הירושה, לפיו: