בביוף ואח' נ' מרכוס

פסק דין

לפני תביעה לתשלום פיצוי מוסכם על פי זיכרון דברים.

זיכרון הדברים נחתם בין הצדדים ביום 8.5.11 ועניינו מכירת דירתה של הנתבעת לתובעים (להלן –זיכרון הדברים).

זיכרון הדברים נערך על גבי נייר מודפס ובו הושלמו בכתב יד,פרטי הדירה ומחירה (610,000 ₪), כמו כן הוספו בכתב יד על ידי התובע תנאים נוספים כדלקמן:

" 30,000 ₪ בחתימה

420,00 ₪ יעבור מהבנק המשכנתא של אמנון או (מילה לא ברורה) בהתאם למסמכים הדורשים (השיבוש במקור) (באישור הבנק).

שאר כסף ישולם בכניסת הדיירים.

שבועיים לפני הכניסה לדירה יקבלו הקונים מפתחות לצורך שיפוץ".

התובעים טוענים בכתב התביעה כי הנתבעת הפרה את זיכרון הדברים ולכן עליה לשלם להם את הפיצוי המוסכם שנקבע בו בסך של 5% ממחיר הדירה, היינו סך של 30,000 ₪.

התובעים טוענים כי הנתבעת בטלה את זיכרון הדברים לאחר שבקשתה לתשלום דמי המשכנתא שבעה ימים בלבד לאחר חתימת ההסכם הפורמאלי לא נענתה על ידם. לטענתם, על פי זיכרון הדברים התובעים התחייבו להעביר את דמי ההלוואה המובטחת במשכנתא (להלן – ההלוואה) לנתבעת לאחר קבלת על האישורים הנדרשים על ידי הבנק המלווה, ואילו הנתבעת דרשה מהם לשלם סכום זה בתוך שבעה ימים. לנוכח התנאים שהציב הבנק לא היה ביכולתם לעמוד בתנאי זה ומכל מקום לטענתם, תנאי זה הינו בסתירה לתנאים שנקבעו בזיכרון הדברים.

התובעים טוענים כי הפרת זיכרון הדברים גרמה להם נזק כספי הן משום שנאלצו לפנות את דירתם לצד ג' במועד מאוחר (ובכך הפסידו לטענתם 4,000 ₪) והן משום שנאלצו לשלם מחיר גבוה יותר לרכישת דירה זהה לדירת הנתבעת, במחיר גבוה ב - 40,000 ₪.

הנתבעת מכחישה בכתב ההגנה את טענות התובעים וטוענת כי בעת עריכת זיכרון הדברים בביתה ובנוכחות המתווך איגור גורייב, סוכם בין הצדדים אך ורק על מחיר הדירה. לטענתה, התובע הוסיף בכתב ידו נקודות נוספות שהיא מעולם לא הסכימה להם והיא הבהירה לתובעים בעת החתימה על זיכרון הדברים כי הפרטים הנוספים יסוכמו בין עורכי הדין של הצדדים.

הנתבעת טוענת כי בעת שהצדדים נפגשו על מנת לחתום על ההסכם, התעקשו התובעים לקבל את הדירה לצורף שיפוץ, מיד לאחר חתימת ההסכם וכי היא התנגדה לכך והסכימה לאפשר זאת רק לאחר תשלום 70% מן התמורה.

עוד טוענת הנתבעת כי במהלך הפגישה התברר לה כי טרם אושרה לתובעים ההלוואה וכי ללא נטילתה לא יוכלו לשלם את מלוא התמורה. לאור הדרישות הבלתי סבירות של התובעים, כך לטענת הנתבעת, העסקה לא יצאה אל הפועל ולכן התובעים הם אלו שהפרו את זיכרון הדברים.

בדיון חזר כל צד על טענותיו. בנוסף הוסיפה הנתבעת כי פעלה לפי ייעוץ משפטי שקבלה מאת עורכת הדין שלה לפיה אל לה לבצע את העסקה כיוון שלתובעים אין כסף וכיוון שלא אושרה להם ההלוואה.

בנוסף העיד מר איגור גורייב, המתווך שבנוכחותו נחתם זיכרון הדברים. מר גורייב העיד כי התנאים שהוספו על ידי התובע בזיכרון הדברים, הוספו קודם לחתימת הצדדים על זיכרון הדברים. כמו כן העיד המתווך כי הנתבעת ידעה על התנאים שהוספו בכתב יד קודם לחתימתה על זיכרון הדברים.

לאחר שקראתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדויות אני מבכרת את גרסת התובעים הן בקשר לתוכן זיכרון הדברים והן בקשר לגורם שהביא לאי השלמת העסקה.

באשר לתוכן זיכרון הדברים, על פי גרסת התובע וכן על פי עדותו של מר גורייב, הנתבעת ידעה מראש, קודם לחתימתה על זיכרון הדברים, על התנאים שהוספו בכתב יד לרבות התנאי לפיו התשלום השני בסך של 420,000 ₪ יועבר אליה רק לאחר קבלת ההלוואה מאת הבנק.

בנוסף, הנתבעת אשרה בעדותה בבית המשפט כי חתמה על זיכרון הדברים לאחר שהוספו בו התנאים בכתב היד. הנתבעת הוסיפה והעידה כי הסכימה לתוספות בכתב היד וכי הסכימה למסור את הדירה לרוכשים שבועיים לפי כניסת הדיירים לשם שיפוצה. יצויין כי עדות זו עומדת בניגוד לגרסה הנתבעת בכתב ההגנה לפיה במועד החתימה על זיכרון הדברים הוסכם בין הצדדים רק על המחיר (השוו סעיף 2 לכתב ההגנה ועודת הנתבעת בעמ' 1 שורה 9 לפרוטוקול).

בכל הנוגע לגורם לאי השלמת העסקה, הרי שמטיוטת ההסכם שצורפה לכתב התביעה ואשר סומנו בה הערות הנתבעת, עולה כגרסת התובעים כי התבקשו על ידי הנתבעת, בניגוד לקבוע בזיכרון הדברים, לשלם את התשלום השני בסך של 420,000 ₪, ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם וללא קשר לאישור ההלוואה על ידי הבנק.