אלקדאימה נ' ועדה מקומית לתכנון לוד

ערעורו של המבקש על החלטתי מיום 6.12.17 (להלן: ההחלטה העיקרית) בה דחיתי את בקשתו להארכת מועד (נוספת) לביצוע צו הריסה מנהלי, לא התקבל.

ביום 27.2.18 החליט בית המשפט המחוזי הנכבד כי ההחלטה העיקרית תעמוד בעינה, וכי הסיכויים לכך שהמבקש יצליח להוכיח קיומו של אופק תכנוני קלושים, אך לצד זה, ולמרות שלא ביטל את ההחלטה העיקרית, הורה כי עלי לשמוע את עדותו של אדריכל גלרון מטעם המבקש, ובמידה שאמצא לנכון לשנות את ההחלטה העיקרית, אעשה כן. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי הנכבד וקבע כי לדעתו, לאור עדות מהנדסת העיר, קלושים הסיכויים שמסקנותיי ישונו לאחר עדותו של גלרון.

בהתאם להחלטה, שמעתי את עדותו של אדריכל גלרון ביום 20.3.18, והצדדים סיכמו טענותיהם.

לאחר ששמעתי את עדות גלרון, לא מצאתי הצדקה לשנות מהחלטתי העיקרית, כמלוא הנימה. כפי שצפה מראש בית המשפט המחוזי הנכבד, העדות אינה יכולה לסייע למבקש ולהפוך את הקערה על פיה.

כיוון שההליך התמשך מעבר לכל הראוי, וכיוון שהמבקש פעל בכל דרך על מנת לדחות את הקץ ולמנוע הריסת המבנה האסור (לרבות העלאת טענות סרק, הטרחת עובדי ציבור בכירים לעדות, הגשת ערעורים בכל הערכאות, הגשת בקשות לפסלות המותב ועוד), אינני רואה לנכון לחזור ולפרט באריכות את כל השתלשלות העניינים, והנימוקים שעמדו לנגד עיניי, והם כולם מפורטים בהחלטה העיקרית, אותה יש לקרוא יחד עם החלטה זו.

מעבר לצורך, אפרט את נימוקיי ביחס לעדות גלרון:

• לא למותר להזכיר שוב כי עסקינן במבנה רחב מידות ביותר ובעל חזות מפוארת, שבנה המבקש במצח נחושה, בשטח של מעל 250 מ"ר, מעל מבנה קיים שאף הוא בלתי חוקי, וזאת לצורך השקעה עתידית, ולא לצורך מתן קורת גג למן דהוא. כמו כן, ראוי שנשים לנגד עינינו את העובדה שצו ההריסה המנהלי ניתן עוד בחודש יוני 2016, אך עד כה ממשיך המבנה לעמוד על תילו כפועל יוצא של ההליכים שמכביר המבקש על בתי המשפט. בנוסף, יש לזכור כי המבקש הודה שהצו ניתן כדין, ואף ניתנו לו אורכות ממושכות לביצועו, בין היתר מכוח התמשכות ההליך. למרות זאת, ממשיך המבקש לנסות ולדחות את הקץ גם כעת.

   

• גלרון הובא לעדות במטרה לקעקע את עדות מהנדסת העיר לוד, בנוגע למצב התכנוני, ולשכנע כי קיים אופק תכנוני קרוב למבנה הבלתי חוקי. ואולם, בעדותו נאלץ אף הוא לאשר כי ההליך התכנוני הוא מורכב, וכי יתמשך על פני תקופה ארוכה.