בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
60011-11-15
29/11/2015
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
המבקש:
אחמד אבו גויעד
|
המשיבה:
הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום
|
| החלטה |
מונחת בפניי בקשה, שהועברה לטיפולי אך היום, לעיכוב וביטול צו הריסה מנהלי.
בהתאם לתקנה 2(א)(1) לתקנות, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.
המבקש טוען כי "אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המבקש הינו בעל המבנה וכי הריסת המבנה דלעיל, תפגע בו כלכלית וקניינית" (ס' 3 לבקשה). לדברי המבקש, המבנה נבנה על מקרקעין אשר מצויים בבעלותו, על יסוד הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד, כפי המשתקף מנספח א' המצורף.
עיון בהסכם הפשרה ובמצורפיה יוצר קושי לדלות מסקנה האם קיימת הלימה בין נקודת הציון הנזכרת בצו ההריסה המנהלי לבין שטח המקרקעין נשוא הסכם הפשרה. חרף זאת, בהינתן כי זו טענת המבקש, אניח לטובתו שכך הם אומנם פני הדברים, ועל כן, אפתח דלתות היכלי ביהמ"ש על מנת לשמוע טענותיו בעניין הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.
לגופו של עניין. המבקש אינו מכחד כי לא ניתן היתר בניה למבנה (עמ' 3 רישא לבקשה), ומתוך שכך, אינו מוכיח כי קיימת בידו עילה לביטול הצו מכוח החלופה שעניינה "שהבנייה שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין", כנקוב בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
באשר לחלופה האחרת הנקובה בסעיף 238א(ח), טוען המבקש כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, לאור העובדה "כי המבנה קיים ומאוכלס מתחילת חודש יולי 2015...", וכי "המבנה נבנה כמכלאה לכבשים, נבנה בתאריך האמור, והכבשים נמצאים בתוכו כבר מאותו היום..." (ס' 6-7 לבקשה).
עם זאת, המבקש לא צירף כל אסמכתא שיהא בכוחה לאושש טענתו בדבר מועד בניית המבנה. לא ניתן להלום כי יבוא אדם ויעלה באופן אמורפי, נטול אסמכתאות, טענה המבקשת לקעקע תוקפו של צו הריסה מנהלי, ובכך יחפוץ כי ביהמ"ש יורה על ביטול צו ההריסה, אשר בהתאם להוראות החוק וההלכה הפסוקה, דחייתו או ביטולו יינתנו במשורה, רק במקרים בהם נמצא יסוד לטענה כי מתקיימת איזה מבין העילות המצומצמות הקבועות בדין לביטול הצו.
עוד טוען המבקש כי ניתן היה לנקוט כנגדו בהליכים אחרים, לרבות לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ועל כן, אין מקום להידרש להוצאת צו מכוחו של סעיף 238 לחוק. בהקשר זה ייאמר כי מבלי להידרש לשאלה האם תנאי סעיף 239 לחוק מתקיימים בנסיבות העניין, ברי בעיניי כי הכלים המשפטיים העומדים לרשות המשיבה בהוראות הדין, הינן חלופיות, ובידה הסמכות לשקול באיזה כלי לעשות שימוש, ובלבד שמתקיימים כלל תנאי הסעיף הרלוונטי.
המבקש מוסיף וטוען כי לא הובאו בפני יו"ר הוועדה המחוזית כלל הנתונים הצריכים לעניין, מאחר שתצהיר מתכננת המחוז לוקה בחסר. בכל ההערכה, לא מחוור מנין שאב המבקש טענה זו, שעה שלא טען וממילא לא הוכיח כי חזה בנוסח הצו. בהקשר זה ראוי להזכיר כי ברע"פ 1088/86 סברי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי קבע ביהמ"ש העליון כי קיימת חזקת תקינות לגבי המעשה המנהלי, הכרוך בהוצאת צו ההריסה המנהלי, ומתוך שכך, אף אין הכרח לפרט בצו את דבר קיום חובת ההיוועצות. השווה: ע"פ (מחוזי באר שבע) 7363/97 אבו עייש נ' הוועדה לתכנון ולבנייה (פורסם באתר תקדין).