בב"נ 57532-10-15 סלונר ואח' נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוטל לפי סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), להרוס, לפרק ולסלק מן המקרקעין הידועים כגוש 3632 חלקות 48. עסקינן במבנה טרומי בשטח של 40 מ"ר (להלן: "מבנה טרומי") בסמיכות לבור, ששניהם ביחד מצויים במקרקעין ששטחם עולה על 9 דונם. (להלן: "העבודות").

כאן המקום לציין כי בדיון שהתקיים לפניי ביום 10.2.16 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה שלפיה המחלוקת נשוא בקשה זו עניינה אך במבנה הקיים בשטח והם אינם חולקים על העובדה שבוצעו עבודות חפירה לצרכי בריכה.

טענות המבקשים 

1. המבקשים מתגוררים בבית מגוריהם הממוקם במקרקעין מושא צו ההריסה, אשר הוקם כדין על פי היתרי בניה שהונפקו על ידי המשיבה.

2. לטענת המבקשים, המבנה הטרומי מוצב מזה תקופה ממושכת במקרקעין, לטענתם, המבנה מיועד להריסה במסגרת בקשה להיתר בניה אשר ניזומה על ידי המבקשים, לשם הרחבת זכויות הבניה בבית המגורים, לאור צרכיו המיוחדים של המבקש 1, שהינו כבד ראייה.

3. המבקשים מוסיפים וטוענים כי העבודות מושא צו ההריסה עומדות על תילם במקרקעין בתקופה העולה על 60 ימים, בניגוד למוצהר, ובניגוד למגבלה הקבועה בסעיף 238א(א)(2) לחוק התכנון והבניה. וכי המבנה הטרומי מוצב במקרקעין תקופה ממושכת המונה מס' רב של חודשים, כך שמעת לעת מוסת מיקומו בתוך גבולות המקרקעין.

4. לראיה, המבקשים אוחזים בבקשה להיתר בניה, החתומה על ידי מודד מוסמך, לפיה המגורון קיים במקרקעין, לכל המקודם, החל מיום 20.5.2012. המבנה אמנם הוסת ואולם הטעם היחיד להסתת המבנה הנייד אל מיקומו דהיום, נעוץ בעובדה שהמבנה הוצב מחץ אל קווי הבניין, כאשר לצורך הגשת הבקשה להיתר אל הוועדה המקומית, נדרשו המבקשים להסיתו אל תוך קווי הבניין המותרים בשטח המקרקעין.

   העובדה שהמבנה הוסת למקום אחר בתוך השטח אינה יוצרת "עובדה מוגמרת" על פיה הורה בית המשפט על דחיית הבקשה.