בב"נ 42694-11-15 ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נ' חוג'יראת ואח'

.ראשית דבר:

בפני בקשה שהגישו המשיבים לביטול צו הפסקה שיפוטי וצו איסור שימוש כלשהו שניתן ע"י בימ"ש זה ביום 19/11/15 לפי סע' סעיף 239 וסע' 246 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") לגבי חלקת המקרקעין הידועה גם כגוש 10361, חלקה 17 המצויה בביר אלמכסור, (להלן: "המקרקעין").

2.נסיבות המקרה:

בבקשתם, ובדיון שנערך ביום 16/6/16, טענו המשיבים י לביטול הצו הנ"ל משלוש סיבות עיקריות: שיהוי מצד המבקשת באשר לבקשת צו השיפוט שניתן בסופו של יום, אכיפה בררנית מצד המבקשת באשר למקרקעין לעומת חלקות אחרות לגביהן נסיבות דומות, ובנוסף, הבנייה המבוצעת על ידם במקרקעין אינה מסוכנת.

3. דיון והכרעה:

טענת השיהוי:

טענתם המרכזית של המשיבים הינה כי המבקשת השתהתה בהגשת בקשתה לצו ההפסקה ואיסור השימוש, שכן בעוד ביקר מפקח הבנייה מר לואי טאהא (להלן: "המפקח") במקרקעין ביום 7/7/15 והבחין בביצוע הפעולות ללא היתר של המשיבים, רק כעבור כארבעה חודשים, ביום 19/11/15, הגישה המבקשת את בקשתה לצו הפסקה שיפוטי, אשר התקבלה כאמור ע"י בית משפט זה. לעניין טענת השיהוי, כבר קבע נשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק כתוארו דאז בעעמ 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה נ' החברה להגנת הטבע , נו (3) 673 (24.02.2002) כי:

"בבוא בית-המשפט לבחון טענת שיהוי עליו לבחון שלושה יסודות שונים המרכיבים את השיהוי. היסוד הראשון הקרוי "שיהוי סובייקטיבי" מתמקד בטיב התנהגות העותרים עצמם ובשאלה אם חלוף הזמן מרמז כי ויתרו על זכויותיהם. יסוד שני, עניינו בשינוי המצב והפגיעה באינטרסים ראויים – של הרשות או של צדדים שלישיים – שנגרמה בעקבות האיחור בהגשת העתירה. יסוד זה הוגדר בפסיקה "שיהוי אובייקטיבי". היסוד השלישי, עניינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק המתגלה במעשה המינהלי שהוא נושא העתירה. יסוד זה נותן ביטוי לעיקרון שלפיו בית-המשפט לא ייתן ידו לפגיעה חמורה בשלטון החוק גם אם העתירה הוגשה בשיהוי שפגע באינטרסים מוכרים"

"היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי ייקבע על-פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. בבואו להכריע בשאלת השיהוי יפעיל בית-המשפט מערכת איזונים שעל-פיה יבחן בעיקר את היחס בין הפן האובייקטיבי של השיהוי, היינו מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של היחיד או של הרבים, לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שלטון החוק"

ומן הכלל אל הפרט, לעניין היסוד הראשון (שיהוי סובייקטיבי), ניחן כי לא ניתן לראות במבקשת כמי שויתרה על זכויותיה כאשר הגישה את בקשתה כארבעה חודשים לאחר ביקורו הראשון של המפקח מיום 7/7/15, שכן מאז ביקור זה, בו ביקר המפקח מטעמה לראשונה במקרקעין כאמור והבחין בפעולות המשיבים, דאגה המבקשת והקפידה לערוך באופן עקבי ושוטף ביקורים נוספים במקרקעין ביום 27/8/15, 28/10/15 וביום 2/11/15, כאשר בכולם הצהיר המפקח כי פועלים המשיבים ומבצעים עבודות ללא היתר לצורך הפעלת תחנת דלק פיראטית. לפיכך, לא נראה כי המבקשת זנחה את ביצוע העבודות במקרקעין ללא היתר אשר התקדמו מפעם לפעם, ועקבה אחר מעשי המשיבים עד להגשת בקשתה ביום 19/11/15. לכן, גם אם לא הגישה המבקשת בקשתה מיד לאחר ביקורו הראשון של המפקח בחודש יולי או זמן קצר לאחריו, עדיין אין לראותה לאור הנסיבות הנ"ל כמי שויתרה על זכותה לעשות כן לאחר מכן, הרי שאם הייתה מותרת היא על זכויותיה לעניין זה, מדוע הקפידה היא על שלושה ביקורים עוקבים נוספים במקרקעין?