בב"נ 40563-05-15

בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), על המבקשים לפרט מהי זכותם המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

במקרה דנא, נטען כי המבקשים הינם "בעלי המבנה" (ס' ב'1 לבקשה), וכי המבקש 2 "מבקש להינשא לאשתו לעתיד ולגור במבנה הנ"ל שמשמש את משפחתו מזה כ-30 שנה" (ס' א'6 לבקשה).

בתי המשפט עמדו על כך שהתנגדות לביצוע צו הריסה מנהלי, מחייבת הוכחת זכות ממשית, ואף ישיבה ממושכת, רבת שנים, במקרקעין, אין בה כדי להקנות זכות להיכנס בשערי בית המשפט. ראה קביעת ביהמ"ש ברע"פ 8877/09 אלנברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה (פורסם במאגרים), לפיה: "זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם, כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין". כן ראה: ע"פ 3249/05 בר יוסף נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פ"ת (פורסם במאגרים).

על פי הוראת תקנה 6 לתקנות, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקשים, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.

זאת ועוד. המבקשים אינם מציינים האם ניתן למבנה היתר כדין, ומתוך שכך, אינם מוכיחים כי קיימת בידם עילה לביטול הצו מכוח החלופה שעניינה "שהבנייה שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין", כנקוב בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

באשר לטענת המבקשים כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, שכן, "המדובר במבנה הקיים מאז שנות ה-80' המוקדמות..." (ס' א'4 לבקשה); כן ראה ס' ד'5 לבקשה), לא צורפו אסמכתאות מתאימות, לרבות תצלום אוויר המשקף טענת המבקשים כי רק גג המבנה הוחלף, ובפרט נכון הדבר שעה שעיון בצו ההריסה מעלה שצוין בו כי "לבניין אין גג".

בנסיבות אלה, נוכח העילות המצומצמות והמוגדרות לביטול צו הריסה מנהלי, הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, על פניו, המבקשים אינם חוסים בהכרח תחת כנפי העילות להתערבות שיפוטית (ראה: עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית ירושלים, נז(1) 196).

חרף כל האמור. ככל שאומנם הטענות בבקשה משקפות מציאות כהווייתה, ומדובר במבנה העומד על תילו במשך שנים רבות, תוך שגג המבנה לבדו הוחלף, וכן כי למבנה קיים אופק תכנוני נגלה לעין (ס' א'9 לבקשה), סבורני כי ראוי במקרה דנא לדון בבקשה לגופה, תוך שהתרופה לאי העמידה בתקנות, יכולה לבוא לידי ביטוי בדרך של פסיקת הוצאות הולמות, אשר פגיעתן במבקשים פחותה ומדתית יותר. בחשבון פסיקת ההוצאות אפשר כי ביהמ"ש ייקח בחשבון כי עיתוי מועד הגשת הבקשה פגע, ככל שכך אומנם יוכח, בהיערכות המשיבה לביצוע הצו ובעלויות הכספיות שנגזרו מכך.