בב"נ 40301-02-16 אל אטרש נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

 מונחת בפניי שכותרתה "בקשה בהולה נוספת אשר אינה סובלת כל דיחוי מטעם המבקש להארכת המועד לביצועו של צו הריסה מנהלי".

במסגרת הבקשה מפרט המבקש כי ביום 18.2.16 הגיש בקשה לביטול או לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, וכעולה מעיון בתיק, ניכר כי ביום 23.2.16 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת ליתן תוקף להסכמות שונות, ובכללן, כי יינתן תוקף לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, תוך שצויין כי "המבקש מוותר על כל טענה ובקשה לביטול צו ההריסה המנהלי נשוא תיק הפיקוח 54/16".

כן ציינו הצדדים, כי "לפנים משורת הדין", מוסכם כי למבקש תינתן שהות להרוס המבנה בעצמו, וזאת לא יאוחר מיום 21.5.16, וכי ככל שלא יעשה כן, תהא המשיבה רשאית לבצע את ההריסה, החל מיום 22.5.16 ועד ליום 22.8.16.

עוד צוין בבקשה:

"ב"כ המבקש מצהיר כי שוחח עם המבקש, וכי המבקש נתן את הסכמתו להסכם זה לאחר שב"כ המבקש הסביר לו את תוכן ההסכמה, את התחייבויות המבקש ובמיוחד את התחייבותו להרוס את המבנה בעצמו עד למועד ההריסה העצמית כהגדרתו לעיל, את המשמעות המשפטית של בקשה והסכמה זו, ואת הזכויות והחובות העומדות למבקש מכוח הדין ואת משמעות אי קיום הצו השיפוטי נשוא סעיף 7 לעיל. לאחר שהמבקש אישר והצהיר בפני בא כוחו כי הבין את תוכן ההסכמה דלעיל, חתם המבקש על הסכם ובקשה זו".

בסיפת הבקשה נכתב עוד:

"אני הח"מ, עו"ד עמי נחמני, ב"כ המבקש, מאשר בזאת כי התנאים כמפורט לעיל מוסכמים על מרשי וכי מרשי חתם על הסכמה ובקשה זו לאחר שהסברתי לו את תוכן ההסכמה והבקשה, את המשמעות המשפטית העולה ממנה ואת הזכויות והחובות העומדות לו מכוח הוראות הדין וההסכמה הנ"ל. כמו כן, הסברתי למרשי את משמעות הצו השיפוטי ואת המשמעות המשפטית היה וצו שיפוטי זה יופר על ידו או על ידי מי מטעמו והוא הבין זאת והסכים לכך".

על הבקשה חתומים ב"כ הצדדים, וכן המבקש.

ביום 24.2.16 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

ביום 15.8.16 הוגשה בקשה בהסכמה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה על ידי המשיבה, וזאת עד ליום 30.9.16.

והנה, בבקשה המונחת בפניי, אשר הוגשה 8 ימים בלבד טרם תום המועד לביצוע ההריסה על ידי המשיבה, עותר המבקש לדחייה נוספת בביצוע ההריסה, וזאת לאור העובדה כי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב פועלת באופן נמרץ להחיש הקמת היישוב מולדה, ובכלל זה, את השכונה החדשה אשר אליה אמור לעבור המבקש יחד עם בני משפחתו.

לטענת המבקש, "השכונה בתוך היישוב מולדה עברה את כל ההליך התכנוני מתחילתו ועד סופו" (ס' 14 לבקשה), כאשר בימים אלה נערכת תכנית מפורטת, "אשר על פיה ניתן יהיה להתחיל בהקמתו ובבנייתה של השכונה בתוך ארבעה חודשים מהיום" (שם).

לאור זאת, נטען כי לאחר אישור התכנית המפורטת באופן סופי בעוד כ-4 חודשים, יהא בכוחו של המבקש "לפנות לרשויות התכנון המוסמכות והרלוונטיות לקבלת היתר בנייה במסגרת המגרש, אשר הוקצה להם זה מזמן, למבקש ולבני השבט האחרים, על ידי הרשות" (שם, ס' 15).

כן נטען כי נציגי המשיבה ערים להתפתחויות העובדתיות הנזכרות בבקשה.

נוכח האמור, ולפי שמדובר בבקשה "אחרונה בהחלט" (ס' 19 לבקשה), ומאחר שהמבנה ייהרס בתוך "ארבעה חודשים לכל היותר" (ס' 20 לבקשה), נטען כי לא ייגרם נזק למשיבה מדחיית המועד כאמור.

עוד טען המבקש כי אפשר גם שנפלה שגגה בצו ההריסה, שכן, על גבי הצו צוין כי שטח המבנה הינו 72 מ"ר, בעוד אשר שטחו הינו לכל היותר 56 מ"ר בלבד.

דיון

בפתח הדברים ראוי להזכיר כי בבקשה חפץ המבקש לשנות החלטה שיפוטית מיום 24.2.16, שעיגנה הסכמה, פרי רצונם החופשי של הצדדים, כמו היה עיקרון סופיות הדיון, דוקטרינה לא מחייבת.

לא בכדי פירטתי באריכות את תורף הסכמת המשיב, ואת חתימתו שצורפה לבקשה המוסכמת לאחר שכלל ההסכמות הוסברו לו על ידי בא כוחו בפירוט.