נצאצארה נ' עירית לוד

1.בפני בקשה להארכת מועד לכניסה לתוקף של צו ההריסה.

מדובר בצו שהוצא לגבי ביתו של המבקש, ביום 13.12.16, מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965.

בצו ההריסה מפורטות עבודות בניה שבוצעו במבנה השייך למבקש.

מדובר בבקשה שניה לאחר שבמהלך דיון שנערך ביום 27.12.16 נדחתה הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי וניתנה אורכה לכניסת הצו לתוקפו למשך 3 חודשים.

2.על פי האמור בתגובת המשיבה, יש לדחות את הבקשה על הסף משני טעמים:

הטעם הראשון הוא, שהתנהגות המבקש נגועה בחוסר ניקיון כפיים.

המבקש המשיך בעבודות הבניה, גם לאחר קבלת צו ההפסקה המינהלי, גם לאחר קבלת צו ההריסה המינהלי וגם כאשר בקשתו תלויה ועומדת בבית המשפט.

תמונות מיום 20.12.16, לאחר הגשת הבקשה המעידות על ביצוע בנייה, מצורפות לתגובת המשיבה.

3.הטעם השני הוא, שמתצהירו של המתכנן שצורף לבקשה המקורית, לא ניתן להעריך את הסיכוי להכשיר את המבנה.

התצהיר איננו מפרט מה קובעת תוכנית בנין עיר החלה על המקרקעין, מה גודל המגרש, מה זכויות הבניה, כמה מהם נוצלו, ועוד.

לבקשה הנוכחית לא צורף תצהיר אדריכל או מהנדס, זאת בניגוד לסעיף 2(ג) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי) תש"ע – 2010 (להלן: "התקנות").

4.בעקבות הגשת התגובה נקבע דיון בפני כב' השופטת גלט.

בהחלטה מיום 27.12.16 שניתנה על ידי כב' השופטת גלט נקבע, כי לא קיימת עוד טענה כנגד עצם מתן הצו המינהלי וכל מה שמבוקש הוא אורכה לביצוע הצו.

עוד נאמר בהחלטה, כי המבקש איננו חולק על כך שבנה ללא היתר בניה נרחבת, ואף חרג מקווי בנין.

אין מדובר בבניה שניתן להכשיר אותה וגם המבקש עצמו מודה בכך.