בב"נ 36745-01-17 הדר ברמה בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן

ביום 24.11.2016 הוצא ע"י יו"ר הועדה המשיבה צו הריסה מנהלי לגבי בניית אוהל המבוסס על קונסטרוקציית מתכת שהוקם ע"י המבקשת על גג אולם השמחות הדר דימול ברחוב ז'בוטינסקי 1 רמת גן המוחזק ומופעל על ידי המבקשת וזאת בסמכותו מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן:"חוק התכנון").

ביום 4.12.2016 הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב הליכ ההריסה (להלן:"בקשת העיכוב") בגדרה טענה כי האוהל האמור משמש את אורחי האולם בעת עריכת חופות וזאת במהלך חודשי החורף בלבד, כמסתור מפני הגשם.

כנטען עסקינן באוהל שנבנה בתחילת החורף ומפורק עם תחילת הקיץ וכי שיטה זו נמשכת כ-20 שנה.

משכך עתרה המבקשת לעיכוב ביצוע ההריסה עד סוף חורף שנה זו והצהירה כי במהלך תקופה זו תפעל להכשיר את הקמת האוהל.

בהחלטתו מיום 5.12.2016 הוריתי למשיבה להגיב לבקשה ותגובתה הוגשה ביום 12.12.2016.

טענתה העיקרית של המשיבה בתגובתה היתה כי בהינתן שלא הוכח כי האוהל האמור נבנה כדין וכי ביצוע הצו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, אין להענות לבקשת העיכוב מה גם שהמבקשת טרם החלה בהליכים לקבלת היתר.

על יסוד תגובת המשיבה החלטתי ביום 19.12.16 לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקשת לא השלימה עם החלטה זו וביום 12.1.2017 עתרה באמצעות פרקליט אחר בפני בית משפט השלום בתל אביב יפו "בבקשה דחופה למתן צו מניעה האוסר על ביצוע צו מנהלי מיום 24.11.16 בעניין האוהל, וזאת בשל פקיעת הצו וכן להיתר זמני במעמד צד אחד האוסר על ההריסה עד להכרעה בבקשה".

בהחלטתו מאותו יום הורה בית משפט השלום על עיכוב צו ההריסה המנהלי עד למתן החלטה אחרת והורה על המצאת תגובת המשיבה בתוך 7 ימים והעברת הבקשה בפני בית משפט זה.

הוריתי על קביעת דיון במעמד הצדדים ליום 23.1.2017.

בפתח הדיון שהתקיים בפניי ביום 23.1.2017 העליתי ביוזמתי את סוגיית סמכותו העניינית של בית משפט זה, ליתן צו מניעה.