בב"נ 35231-04-15 ביישוב קרין אל שרקי באמצע נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

מונחת בפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, אשר לפי הנטען הוצא ביחס למבנה המשמש כמסגד, ומשרת את התושבים המתגוררים בסמוך.

בקשה זו הוגשה על ידי "הוועד המקומי ביישוב קרין אל שרקי - חורה, באמצעות מר מאג'ד אל אעצם".

לא הוברר בבקשה כיצד "הוועד המקומי" הינו אישיות משפטית רשומה, שיש בכוחה לתבוע ולהיתבע, ומכל מקום, פשיטא כי רק עורך דין יכול לייצג אדם או תאגיד אחר, זולתו, ובמקרה דנא, לא נטען כי מר מאג'ד אל אעצם, הינו עורך דין.

יתר על כן. בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), וכמצוות נוסח התוספת הראשונה, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, ואף זאת לא מצאתי.

בהקשר זה טוען המבקש כי "בהיותו מתפלל במסגד וחבר בוועד המסגד" (ס' 4 לבקשה), יש לראותו כבעל זכות עמידה לצורך הגשת הבקשה.

ואולם, בתי המשפט עמדו על כך שהתנגדות לביצוע צו הריסה מנהלי, מחייבת הוכחת זכות ממשית, ואף ישיבה ממושכת, רבת שנים, במקרקעין, אין בה כדי להקנות זכות להיכנס בשערי בית המשפט. בהקשר זה ראה קביעת ביהמ"ש ברע"פ 8877/09 אלנברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה (פורסם במאגרים), לפיה: "זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם, כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין". כן ראה: ע"פ 3249/05 בר יוסף נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פ"ת (פורסם במאגרים).

במקרה דנא, הבקשה והתצהיר הנלווה אליה, אינם מצביעים על כל טענה בדבר קיומה של זכות מוכרת של מר מאג'ד אל אעצם במקרקעין. טענת מר אל אעצם כי הינו אחד מן המתפללים במסגד, וכי נוכח נזקים שנגרמו למסגד, הדבר "אילץ את המתפללים לשמר את המסגד על ידי הצבת פנל..." (ס' 8 לתצהיר), אינה באה בגדר זכות מוכרת, כפי ההלכה שצוינה לעיל.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות מר מאג'ד אל אעצם, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.