בב"נ 3410-11-15 אמיל נ' ועדה מקומית לתכנון חדרה

מונחת בפני בקשת ב"כ המבקש כי אפסול עצמי מלהמשיך ולדון בהליך זה.

בתאריך 2.11.15 פנה המבקש אל בית המשפט בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי

המשיבה ביום 12.10.15 והוא חל על תוספת מקונסטרוקציית מתכת ולוחות פנל מבודד בשטח של

כ- 30 מ"ר, שנבנתה ללא היתר בגוש 10572 חלקה 192 ברח' החלוץ 18 בגבעת אולגה חדרה.

לאור טענת המשיבה להעדר זכות עמידה של המבקש בהליך זה, דנתי בשאלה זו תחילה ובהחלטתי מיום 6.1.16, לאחר שלא שוכנעתי כי הזיקה של המבקש למקרקעין הנדונים מצמיחה לו זכות משפטית בהם, החלטתי לדחות את בקשתו על הסף.

ביום 20.1.16 ערער המבקש על החלטה זו אשר מועד ביצועה עוכב וביום 13.3.16 התקבל ערעורו.

בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי (בעפ"א 39918-01-16) נקבע כי טענת המבקש לפיה

הוא הורשה להשתמש בנכס בו נבנתה התוספת פרק זמן ניכר עובר למתן צו ההריסה המנהלי , לא

התבררה דיה. משכך הורה בית המשפט המחוזי כי הבקשה תונח בפני מחדש לשם שמיעת מכלול

הראיות בהקשר זה.

בפתח הדיון הנוסף שהתקיים בפני ביום 7.6.16 (לאחר שנדחה מספר פעמים לבקשות הצדדים), אמר ב"כ המבקש את הדברים הבאים: "... אודה ולא אבוש, כי אני מתלבט מאוד, הייתי רוצה אולי לשתף את ביהמ"ש בתחושות שלי, זה שאם בנסיבות העניין כאשר עמד כל חומר החקירה והראיות לנגד גבירתי ועל אף זאת החליטה גבירתי לא להקנות למבקש זכות עמידה, השאלה אם בית המשפט פתוח לשינוי העמדה שאולי התגבשה אצל גבירתי".