בב"נ 33863-09-14 בדור נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות") על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

המבקש טוען כי הוא "ובני משפחתו גרים שם מאז ומתמיד" (ס' 2 לבקשה). ואולם, בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. על המבקש להצביע על זכות מוכרת, וזאת לא ראיתי.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.

בנוסף. תקנה 2(א)(1) לתקנות, קובעת כי בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף לבקשה מלמד כי הצו הודבק ביום 2.9.14.

לא פורט בבקשה ובתצהיר הטעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הנ"ל, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

מעבר לכל אלה. המבקש לא טען כלל, וממילא לא הוכיח, כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. הלכה למעשה, לדבריו, הוא בנה את המבנה לפני כחודש, באופן שעל פניו מלמד כי המשיבה עמדה בלוחות הזמנים הקבועים בהוראות הדין.

ועוד. טוען המבקש כי המבנה, נשוא צו ההריסה המנהלי, הוקם תחת מבנה אחר אשר נהרס (ס' 3-5 לבקשה). ואולם, מעבר לעובדה כי טענה זו לא נתמכה באסמכתאות, הרי בהתאם להלכה הפסוקה, הקמת מבנה חדש תחת זה הישן, אף היא תיחשב כהקמת "בנין", כמובנו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה.