בב"נ 25809-04-16 ועדה מקומית לתכנון אשדוד נ' תמר איתן נכסים ונדל"ן בע"מ ואח'

בקשה להורות על צו הפסקת שימוש בהתאם להוראת סעיף 239 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 ולפיו יחדלו המשיבים מן השימוש המתבצע על-ידם במגרש המצוי ברח' האומן באשדוד, והידוע כחלק מחלקה 9 (מגרש 272) בגוש 2451 (להלן – "המקרקעין").

על פי הנטען בבקשה ובתצהיר שצורף לה, אין בידי המשיבים היתר בנייה כדין בגין המבנים שהוצבו במקרקעין ובגין העבודות שבוצעו ומבוצעות בהם, וממילא אין בידי המשיבים היתר לשימוש במקרקעין.

מן התצהיר עולה כי המשיבים ביצעו במקרקעין עבודות והציבו על גביהם מבנים (ר' בסעיף 9) מבלי שיש בידיהם היתר לכך שניתן כדין על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה. על-פי האמור בתצהיר, שלא נסתר על-ידי המשיבים, הוצבו על-ידי המשיבים מבנה משרדים, ביתן לשומר ועשרות מכולות מאוחסנות במקום.

עוד נטען בבקשה ובתצהיר שצורף לה, כי השימוש במקרקעין חשוף לסיכונים, וזאת בשים לב לכך שלא ניתנו אישורי בטיחות של הגופים המוסמכים.

המשיבים בתשובתם בכתב ובדיון בפני אינם חולקים על העובדה לפיה אין בידם היתר בניה כדין, וממילא אים בכוחם להציג תעודת גמר ואישור איכלוס, אלא שלשיטתם מדובר בעניין טכני אשר יבוא על פתרונו בתוך זמן קצר ביותר, וכי יש באפשרותם להציד אישורי בטיחות, אשר צורפו לתגובתם.

לטענת המשיבים מתן צו הפסקה שיפוטי בעת הזאת יגרום להם נזק בשל הפסקת הפעילות במקום.

לבסוף טוענים המשיבים, כי המבקשת נוהגת כדבר שבשיגרה ליתן ארכות עד להשגת כל האישורים הדרושים, ואיננה עומדת על מתן צו הפסקה שיפוטי מיידי.לטענתם, בכך נוהגת המבקשת בהפליה. בעניין זה ניתנה למשיבים האפשרות להציג מסמכים, אשר תומכים בטענתם זו, ואלה הוגשו לבית המשפט אתמול.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ומשאין חולק כי אין בידי המשיבים היתר בניה, וממילא אין בידם תעודת גמר (טופס 4) ואישור איכלוס בגין המקרקעין, ואף טרם ניתנו כל אישורי הבטיחות של הגורמים המוסמכים הנדרשים לצורך אכלוס המבנה, הרי שעל פני הדברים יתכן וקיים סיכון הנובע מן השימוש שנעשה במקרקעין, ועל כן קיימת הצדקה ליתן צו הפסקה שיפוטי להפסקת השימוש במקרקעין.

המשיבים עשו דין לעצמם ואכלסו את המקרקעין מבלי שיש בידם היתר בניה כדין, ובטרם ניתנו להם תעודת גמר ואישור איכלוס, ובטרם יש בידיהם את מלוא האישורים הבטיחותיים הנדרשים.

על כן, הטענה לפיה ייגרם להם נזק כתוצאה מצו ההפסקה השיפוטי, היא טענה שאין לקבלה כאשר האשם בעניין זה רובץ לפתחם של המשיבים עצמם, אשר עשו כאמור דין עצמי ואכלסו את המקרקעין טרם מועד.