בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
19588-12-15
09/12/2015
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
המבקש::
עזאם אלמעאתקה
|
המשיבה::
הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום
|
| החלטה |
בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.
המבקש טוען כי הוא "נמנה על מקבץ משפחת אלמעאתקה המתגוררים במקום מזה שנים רבות", וכי "כל המקבץ של המשפחה אמור בחודשים הקרובים להעתיק את כל מבני המגורים למקום מגורים זמני, וזאת לצורך המשך פיתוח שכונה 48 בכסייפה" (ס' 2 לבקשה).
בכל ההערכה, בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. על המבקש להצביע על זכות מוכרת, וזאת לא ראיתי.
לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. בהקשר זה ראה דברים מפורשים שנקבעו על ידי כב' הנשיא י. אלון:
"המערער לא מניח אפילו קצה טענה בדבר זכות נטענת בדין או כדין שיש לו כביכול בקרקע ובמבנה נשוא הצו. בהינתן זאת, לא הניח המערער תשתית כלשהי בבקשתו לביהמ"ש קמא כי המדובר כלל באדם "...הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי...".... די היה בכך, עפ"י מבחני הפסיקה, לדחות על הסף בקשה שהייתה מוגשת על ידו לביטול הצו. מקל וחומר שיש בנתון זה כדי נימוק כבד משקל נוסף לדחיית בקשתו לביטול הארכת מועד ביצוע הצו - אשר מלכתחילה לא היה כלל בר זכות לבקש את ביטולו" (ס' 13 לפסק הדין בעפ"א 25706-11-14 (מחוזי ב"ש) אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל).
השווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי ב"ש) - פורסם במאגרים.
זאת ועוד. המבקש אינו מציין האם ניתן למבנה היתר כדין, ומתוך שכך, אינו מוכיח כי קיימת בידו עילה לביטול הצו מכוח החלופה שעניינה "שהבנייה שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין", כנקוב בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
אף באשר לחלופה האחרת הנקובה בסעיף 238א(ח), המחייבת הוכחה כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, המבקש אינו טוען כי הבניה נסתיימה למעלה מ-60 ימים לפני יום הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה המחוזית, וכי ביום הגשת התצהיר היה המבנה מאוכלס תקופה העולה על 30 ימים (ס' 238א(א)(2) ו- 238א(א)(3) לחוק).
לא ניתן להלום כי יבוא אדם ויעלה באופן אמורפי, נטול אסמכתאות, טענה המבקשת לקעקע תוקפו של צו הריסה מנהלי, ובכך יחפוץ כי ביהמ"ש יורה על ביטול צו ההריסה, אשר בהתאם להוראות החוק וההלכה הפסוקה, דחייתו או ביטולו יינתנו במשורה, רק במקרים בהם נמצא יסוד לטענה כי מתקיימת איזה מבין העילות המצומצמות הקבועות בדין לביטול הצו.
ויודגש. לא נעלמה מעיניי הטענה כי המבקש "התארס זה מכבר ועתיד להתחתן במבנה נשוא הצו בחודשים הקרובים" (ס' 3 לבקשה). ואולם, הלכה היא מלפנינו כי אין בכך כדי ליתן הכשר שיפוטי לבניה ללא היתר. אם אחרת נאמר, יהא בכך משום היתר המנציח בעקיפין בניה בלתי חוקית, תוך מתן גושפנקא לאחרים להמשיך לבנות, בשל נסיבות אישיות או בשל טענות דומות למצוקת דיור קיימת. בהקשר זה ממש קבע בית המשפט העליון, כי "אין בתחושה זו כדי להניע אותנו להנציח קיומם של מבנים, שנבנו שלא כחוק, או להורות למשיבים שלא לפעול לשם השלטת החוק בנושא זה" (בג"צ 2678/91 אל צנעא נ' היועץ המשפטי לממשלה).