בב"נ 18911-01-15 עמור נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), קובעת כי בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

בבקשה צוין כי הצו הודבק על גבי המבנה ביום 30.12.14, וכך גם משתקף מהצו שצורף לבקשה.

לא פורט בבקשה ובתצהיר הנלווה הטעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה.

יתר על כן. בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) הנזכרת, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה.

טענת המבקש בנדון הינה כי קיימת מגמה תכנונית עתידית, כהגדרתו, לייעד המקרקעין באזור לייעוד תעשייתי ומסחרי (ס' 6 לבקשה), וכי מדובר בעסק פעיל מזה 20 שנה, אשר "פעל כחמישה מטרים ממקום זה במשך שנים ארוכות" (שם, ס' 5).

בכך לא סגי. בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. על המבקש להצביע על זכות מוכרת, וזאת לא ראיתי.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.

מתוך שכך, בהינתן השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, ובהתחשב בהעדר זכות מוכרת במקרקעין, קובעת תקנה 6 לתקנות, כי בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

למעלה מן הצורך ייאמר עוד כי המבקש לא צירף כל אסמכתא לטענתו כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, וכי "הבניין אוכלס בתחילת חודש נובמבר לערך, ולבטח במועד הדבקת הצו על גבי המבנה, המבנה היה מאוכלס ופעל" (ס' 17 לבקשה). נוכח העילות המצומצמות והמוגדרות לביטול צו הריסה מנהלי, ברי כי לא ניתן להסתפק בהעלאת טענה בעלמא, שאינה מגובה בתימוכין.