בב"נ 12897-01-15 לתכנון ובניה-ערד נ' לפקוביץ ואח'

מונחת בפניי בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, בהתאם להוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

עניינה של הבקשה, בטענה לשימוש במבנה המצוי ברח' ברקת 35 (שכונת רותם), ערד, הידוע כגוש 38228 חלקה 6 מגרש 113, ערד (להלן: "הנכס"), כבית כנסת, ללא היתר כדין.

תכליתו של סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, נועד לאפשר הפסקת העבודה או השימוש הבלתי חוקיים המבוצעים במקרקעין, עוד בטרם התבררה האשמה הפלילית לגופה.

עיינתי בבקשה ובתצהיר שצורף אליה, וסבורני כי בשים לב לנטען בה, אפשר אומנם כי הפעלת הנכס כבית כנסת עלולה להפריע לניהול חיי התושבים המתגוררים בסמוך. מאידך, לא הוברר הכיצד יש בכך כדי להוות "סכנה לשלום הציבורי ולסיכון חיי אדם", כטענת המצהירה בס' 7 לתצהיר הנלווה.

יתר על כן. ככל שאומנם טוענת המבקשת כי נשקפת דחיפות יתרה במתן הסעד במעמד צד אחד, המחייבת מתן הסעד בטרם תישמע עמדת המשיבים, לא מחוור מדוע הוגשה הבקשה אך עתה, שעה שלפי הנטען ידעה על כך המבקשת לפני כחודשיים וחצי, ביום 21.10.14 (ס' 2 לתצהיר המפקחת).

אכן. שיהוי בהגשת בקשה לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, אין בו, לבדו, כדי לפגום באפשרות מתן הצו במעמד צד אחד, ואולם, זאת כפוף לכך שביהמ"ש משתכנע כי אין העניין סובל דיחוי. במקרה דנא, מועד הגשת הבקשה, בצד היקף החשש הנטען, אינו מצדיק מתן הצו במעמד צד אחד, בטרם תישמע עמדת המשיבים.

זאת ועוד. לצורך בחינת ההצדק שבמתן צו הפסקה שיפוטי, ובפרט שעה שהצו מכוון להפסקת שימוש, הלכה היא מלפנינו כי נכון לבחון האם קיים אינטרס נוסף ליתן הצו כבר עתה, בטרם הוגש כתב אישום, וזאת בשים לב לעובדה שבקשה לפי סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אינה אלא שלב ביניים, טרם הגשת כתב אישום.

לאמור. אופייה של בקשה לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה מחייב את המסקנה כי, ככלל, יש לשאוף לצמצום פרק הזמן ממועד מתן צו ההפסקה השיפוטי ועד למועד הגשת כתב האישום. עמד על כך ביהמ"ש העליון בע"פ 377/87 קלקא נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 673:

"ההליך של הפסקת בנייה שיפוטית אינו אלא הליך ביניים. מטרתו להקפיא את הבנייה באיבה, כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית, עד אשר יתברר העניין לגופו בתיק העיקרי, שעניינו כתב אישום על בנייה שלא בהתאם להיתר או לתכנית".

השוו גם: ע"פ (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' קיבוץ יגור - פורסם במאגרים.