סלאמה נ' מדינת ישראל

רקע כללי וטענות הצדדים:

1. לפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

2. ביום 20.6.17 הוצא צו הריסה מנהלי לרצפה מבטון בשטח של כ-190 מ"ר הקיימת במגרש באדמות קלנסווה אשר המבקש הוא בעליו (להלן: "הרצפה" או "רצפת הבטון").

3. ביום 2.7.17 הוגשה בקשה מטעם המבקש לביטול צו ההריסה המנהלי. בבקשה נטען כי מאז שנת 2014 לא בוצעו כל עבודות מעל הרצפה והמבקש עושה בה שימוש לצרכים אישיים.

   טענות נוספות שנטענו בבקשה הן כי לא התקיים שימוע כדין וכי מדובר באכיפה סלקטיבית.

4. ביום 02.7.17 הורתי על המשיבה להעביר תגובתה וכן על עיכוב צו ההריסה המנהלי עד להחלטה אחרת.

5. ביום 05.7.17 הגיש ב"כ המשיבה התנגדותו לבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. בתגובתו טען כי בביקורות שנערכו במקרקעין (בימים 18.5.17 ו-20.6.17), נמצא כי טרם הסתיימה הבנייה והמבנה אינו מאוכלס. על כן, לשיטתו, הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

6. ביום 20.7.17 התקיים דיון בנוכחות הצדדים, במסגרתו טען כל צד טענותיו והעיד בפניי מר אביהו רם, מפקח בוועדה (להלן: "המפקח").

7. לאחר ששמעתי את המפקח ועיינתי במסמכים שהוגשו לרבות תצהירים וצילומים, הצעתי לצדדים מתווה לפיו המבנה יוותר על כנו בעת הזו, ואולם כלל החומרים לרבות בלוקים, קוצים מברזל וכיוצא בזה, העלולים להצביע על קיומה של בניה חדשה – יסולקו לאלתר.

8. ביום 23.7.17 התקבלה הודעה מטעם ב"כ המשיבה לפיה הצו דרוש לשם מניעת בנייה מוגמרת והמבנה אינו מאוכלס ובשל כך מסרבת למתווה שהוצע. הוריתי לב"כ המבקש להתייחס לדברים.