באשא נ' פורחובץ ואח'

פסק דין

פתח דבר

1.התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 26.7.10. בכתב התביעה טען התובע, כי ביום האירוע הוא נסע ברכבו בתוך העיר נצרת עילית ועצר ברמזור אדום. לפתע, רכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 התנגש ברכבו מאחור והדף אותו לעבר רכב אחר שעמד לפניו. כתוצאה מן התאונה נגרם לרכב התובע נזק חמור, אשר הוגדר על ידי שמאי מטעמו כאובדן מוחלט. התביעה הוגשה נגד הנתבע מס' 1 בהיותו הנהג ברכב הפוגע ונגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת מס' 2) בהיותה מבטחת הרכב הפוגע בביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

2.הנתבע מס' 1 לא הגיש כתב הגנה על אף שכתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו לו כדין ולפיכך ניתן נגדו ביום 30.5.11 פסק דין בהעדר הגנה, המחייב אותו לשלם לתובע סכום של 36,665 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

3.הפניקס כפרה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו והעלתה שתי טענות עיקריות ; היא טענה, כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה כפי שנטענו על ידו ולא הוכיח, כי הנזקים שפורטו בחוות הדעת מקורם בתאונה. הטענה השניה נוגעת לכיסוי הביטוחי. לטענתה, במועד אירוע התאונה הושכר הרכב על ידי המבוטח לאדם אחר, והתאונה אירעה בזמן שהרכב היה מושכר. מאחר שפוליסת הביטוח אינה מכסה את השימוש שעניינו השכרה, הרי היא פטורה מחבותה על פי הפוליסה.

נסיבות האירוע וגובה הנזק

4.בעדותו הראשית טען התובע, כי ביום האירוע הוא נסע מכיוון עין מאהל לכיוון יער צ'רצ'יל בנצרת עילית, ותוך כדי כך עצר ברמזור אדום שהוצב לפניו. בהיותו בעצירה מוחלטת, התנגש ברכבו רכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1, והדף אותו לעבר רכב אחר שעצר אף הוא ברמזור לפניו.

בחקירתו הנגדית הסביר התובע, כי התאונה אירעה כשעתיים לפני הטיסה שלו לארצות הברית ולפיכך לא היה לו זמן להתעסק בתאונה, להחליף פרטים ולגרור את הרכב. לדבריו, מייד לאחר התאונה הוא התקשר לבן שלו, אשר הגיע למקום התאונה, החליף פרטים וטיפל ברכב.

5.לא זומנו עדים נוספים מטעם מי מהצדדים באשר לנסיבות אירוע התאונה, אם כי הוגשו מטעם הנתבעת תמונות של רכב התובע לאחר התאונה (מוצגים נ/1 ו-נ/3), תמונות הרכב שנסע לפני רכב התובע (מוצגים נ/2 ו-נ/4) וחוות דעת שמאי באשר לנזקים שנגרמו לרכב שנסע לפני רכב התובע.

6.על סמך הראיות שהוצגו על ידה, מבקשת הנתבעת לקבוע, כי התובע לא הוכיח את נסיבות אירוע התאונה ולא הוכיח קשר בין הנזקים הנטענים לבין התאונה. לטענתה, מן הראיות עולה, כי רכב התובע והרכב שנסע לפניו נגררו לאותו מוסך ונבדקו על ידי אותו שמאי. צירוף מקרים זה, כך נטען, מעורר חשד כבד באשר לאמינות גרסת התובע והקשר בין הנזקים לבין התאונה. נטען עוד, כי על רכב התובע והרכב שנסע לפניו שכבת אבק זהה באופייה, דבר שמוכיח כי לא נעשה שימוש בשני כלי הרכב במועד האירוע. נטען עוד, כי מוקדי הנזק בשני הרכבים אינם מתאימים ואינם מתיישבים עם מנגנון הפגיעה וגובה הרכבים, וכי לא הוצגה קבלה על גרירת רכב התובע על אף שהושבת, עפ"י הנטען, לאחר התאונה. בנוסף לאמור, כך נטען, נמנע התובע מלהזמין לעדות את בנו, אשר הגיע למקום התאונה וטיפל בכל הקשור לתאונה – החלפת פרטים וגרירת הרכב.

7.לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת. התובע העיד באופן ברור והחלטי, כי התאונה אירעה עת התנגש ברכבו רכב אחר שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 והדף אותו לעבר רכב שעמד לפניו. במהלך חקירתו הנגדית, התובע כמעט ולא נחקר על גרסה זו, ושאלות ב"כ הנתבעת התמקדו בנסיבות גרירת הרכב, זהות השמאי שבדק את שני כלי הרכב ועוד, מבלי לנגוע בדרך כלשהי בנסיבות אירוע התאונה. בגרסת התובע לא התגלו סתירות או תמיהות כלשהן באשר לנסיבות האירוע, ולפיך לא מצאתי שום סיבה מדוע לא לקבל את עדותו באשר לנסיבות אירוע התאונה.

8.יתרה מכך, באירוע היו מעורבים שלושה כלי רכב. אילו הנתבעת הייתה מבקשת לסתור את גרסתו של התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה, הייתה יכולה לזמן את הנתבע מ' 1 – מי שנהג ברכב הפוגע – ואת הנהג של הרכב הראשון, למסור עדות בבית המשפט. בדרך זו יכולה הייתה הנתבעת להתמודד עם גרסת התובע ולהראות, כי גרסתו אינה גרסת אמת. ברם, הנתבעת בחרה שלא לזמן את הנהגים של שני הרכבים האחרים לעדות על אף שניתן לצפות ממנה לעשות כן. הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלזמן לעדות עד רלבנטי פועלת לרעתו במובן זה שמניחים כי אילו העד היה מוזמן לעדות, עדותו הייתה מפריכה את גרסת בעל הדין שמצפים ממנו לזמנו. ככל שמדובר בעד רלבנטי וחיוני יותר להבהרת המחלוקת שבין הצדדים, כך ניתן להסיק מעובדת אי זימונו מסקנות מרחיקות לכת יותר.

שני הנהגים בשני הרכבים האחרים שהיו מעורבים בתאונה הם עדים חשובים וחיוניים לצורך בירור המחלוקת, ועל כן יש להסיק מעובדת אי זימונם על ידי הנתבעת מסקנות מרחיקות לכת לעניין טענתה שהתאונה לא אירעה. בהתאם לכך יש להניח, כי אילו שני הנהגים האחרים היו מוזמנים לעדות, עדותם היתה תומכת בגרסת התובע ולפיה הרכב הפוגע התנגש ברכבו מאחור והדף אותו לעבר הרכב שעצר לפניו.

9.לא מצאתי ממש ב"תהיות" ובסימני השאלה עליהם הצביעה הנתבעת בסיכומיה. באשר לשכבת האבק, לא ניתן לקבוע על סמך עיון בתמונות מתי נוצרה אותה שכבת אבק, תוך כמה זמן היא נוצרה, האם היא יכולה להיווצר תוך יום, יומיים או שבוע. על כן, לא ניתן להסיק מעצם קיומה של שכבת דבר וחצי דבר באשר לנסיעת הרכבים, כמה זמן הם לא נסעו לפני שבוצעו הצילומים, האם הם חנו באותו מקום ועוד מסקנות אחרות מרחיקות לכת שהנתבעת מבקשת להסיק ללא כל בסיס ראייתי, עובדתי או מדעי.

גם בעובדה שהרכבים נגררו לאותו מוסך ונבדקו על ידי אותו שמאי, אין כדי לשלול את גרסת התובע באשר לנסיבות עצם אירוע התאונה ובאשר לנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה. הדבר יכול לנבוע מצירוף מקרים גרידא, או מן העובדה שאותו גורר, אולי, גרר את שני הרכבים, או מכל סיבה אחרת. על כן, העובדה שהרכבים נגררו לאותו מוסך ונבדקו על ידי אותו שמאי אין בה אפילו כדי לעורר חשד באשר לקיומה של קנוניה בין הנהגים ובאשר לרצון התובע לקבל פיצויים במרמה.

10.לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת לעניין מיקום הפגיעות ברכבים ואי ההתאמה בין מיקום הפגיעות מבחינת הגבהים. מיקום הפגיעות ברכבים הוא פונקציה של מרכיבים שונים כגון מצב הכביש, האם מדובר בכביש ישר, ללא עליות וירידות, האם היו מהמורות בדרך או הפרשי גבהים. כמו כן, לגובה הרכבים ולשאלה אם אחד מהם היה במצב של בלימה רלבנטיות למיקום הפגיעות וגובהן. גם למנגנון התאונה ולתזוזת הרכבים במהלך התרחשותה השפעה על מיקום הפגיעות וגובהן. מדובר בעניין שבמומחיות, אשר מחייב בדיקה יסודית של כל הנתונים והסקת מסקנות מדעיות על בסיס הממצאים שנאספו, ניתוחם והסקת מסקנות מתאימות. אוסיף עוד, כי גם מומחה לענייני תאונות לא בטוח שהיה יכול בנסיבות העניין להגיע למסקנות כפי שהנתבעת מבקשת להסיק על סמך הסתכלות בתמונות בלבד.

כאמור, בענייננו לא הובאו שום נתונים שיש בהם כדי להוות בסיס לקביעה, כי מיקום הפגיעות וגובהן אינו מתאים; לא הובאה חוות דעת בעניין זה, לא הוצגו נתונים בסיסיים שיאפשרו לבית המשפט לבחון את הטענה וכל אשר הוצג היו תמונות של הרכבים, שעל בסיסן לא ניתן להסיק דבר וחצי דבר.

11.סיכומם של דברים, הנני מקבל את גרסת התובע וקובע, כי ביום 26.7.2010 הוא נסע ברכבו מכיוון עין מאהל לכיוון יער צ'רצ'יל בעיר נצרת עילית. הוא עצר את רכבו ברמזור אדום מאחורי רכב אחר שאף הוא עצר ברמזור. בהיותו בעצירה מוחלטת, התנגש ברכב התובע רכב אחר שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1, והדף אותו לעבר הרכב הראשון. כתוצאה מכך נגרמו לרכב התובע נזקים כפי שיפורט להלן.

12.בנסיבות אלו, האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבע מס' 1, מאחר שהוא לא שמר מרחק מרכב התובע, לא נתן את דעתו לרכב התובע שעצר לפניו, המשיך בנסיעה והתנגש ברכב התובע מאחור. במקרה דנן חל אף הכלל "הדבר מדבר בעדו", שכן התאונה אירעה עקב נכס שלנתבע מס' 1 הייתה שליטה מלאה עליו, התובע אינו יודע ואינו יכול לדעת מדוע הנתבע מס' 1 התנגש ברכב מאחור, ונסיבות גרימת הנזק מתיישבות עם המסקנה שהנתבע 1 התרשל יותר מאשר עם כל מסקנה אחרת. על כן, מוטל על הנתבעים הנטל להוכיח העדר אחריות מטעם הנתבע מס' 1. הנתבעים לא הרימו את הנטל ואפילו לא ניסו להרימו, ועל כן נושא הנתבע מס' 1 באחריות לפצות את התובע בגין נזקיו.

13.לעניין גוב הנזק, הגיש התובע חוות דעת של השמאי סעד ס. סאמר ולפיה, נגרמו לרכב נזקים, אשר מגיעים לכדי 71.15% מערך הרכב. לאור גובה הנזק ובהתאם לכללים הנהוגים, הוכרז הרכב כאובדן מוחלט. שווי הרכב בהתאם לחוות הדעת עמד על סך 30,250 ש"ח ובניכוי שרידים על סך 27,225 ש"ח. הנתבעת לא חלקה על חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, לא ביקשה לחקור אותו, ולא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה. על כן, הנני מקבל את חוות דעתו של השמאי סעד סאמר וקובע, כי עקב התאונה נגרם לרכב התובע אובן מוחלט וכי ערך הרכב בניכוי שרידים עמד על סך 27,225 ₪ נכון ליום האירוע. סכום זה משוערך להיום (הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע) עומד על סך 28,849 ₪.