באסם ואח' נ' מוסך אדריס - זועבי אדריס ואח'

פסק דין

רקע עובדתי

1.התובע עתר לחייב את אביו, הבעלים של מוסך אדריס (להלן: "המוסך") ומעבידו משך עשרים שנה, בתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מחשיפתו לחומרים מזיקים במהלך עבודתו כמכונאי רכב במוסך.

2.במהלך ניהול התיק, הלך אבי התובע לעולמו. לפיכך, נמחקה התביעה כנגדו והמשיכה להתנהל אל מול חברות הביטוח שביטחו אותו כמעסיק בפוליסת ביטוח מעבידים, לפרקי זמן שונים במהלך עבודתו של התובע במוסך.

3.התובע יליד 31.7.1960, תושב כפר סולם, עבד כמכונאי רכב במוסך החל משנת 1983. במהלך שנת 1998, או בסמוך לכך, החל לסבול מקשיי נשימה בודדים ומשיעול טורדני. התובע אינו מעשן ואין מחלוקת כי לא עישן בעבר. בשנת 1999 אובחן לראשונה כסובל מאסטמה. באפריל 2003, בעקבות תלונות בגין שיעול טורדני ממושך, אושפז התובע במחלקת ריאות בבית חולים וולפסון. על סמך בדיקות שנערכו במהלך אשפוזו, נקבע כי התובע סובל מאסטמה שבאה לידי ביטוי בעיקר בשיעול (cough variant asthma). בסיכום של בית החולים וולפסון מיום 27.8.03 נרשם כי אמנם קיימת אצל התובע נטיה אטופית (IGE מוגבר) אך לאור העובדה שבמהלך העבודה במוסך נרשמו ירידות משמעותיות בערכי ה- Peak flow ובשל כך שבעת ההימנעות מחשיפה למקום העבודה הסתמן שיפור מסוים בשיעול, מסקנת ד"ר פריאל - מנהל מחלקת הריאות, היתה כי התובע סובל מאסטמה תעסוקתית. לפיכך, הומלץ על הרחקה מיידית ממקום העבודה. בעקבות המלצה זו, הפסיק התובע את עבודתו במוסך החל מיום 1.9.03.

4.ביום 22.5.2004 אובחן התובע גם כסובל מתסמונת דום נשימתי בשינה, בדרגת חומרה בינונית. לפיכך, הופנה לניסיון טיפולי במכשיר להזרמת אויר דרך מסיכה אפית ולאחר שנמצא כי השימוש במסכה זו יעיל הומלץ לו להתמיד בשימוש בה בשינה.

5.בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בדרכי הנשימה, הגיש התובע תביעתו המונחת בפני.

טענות הצדדים

6.לטענת התובע, בעבודתו כמכונאי רכב נהג לתקן כלי רכב, ובכלל זה, לפרק ולהחליף חלקים ולנקות מנועים. לדבריו, במהלך עבודתו היה חשוף לחומרים מזיקים שנפלטו ממנועי הבנזין, הסולר והדיזל של כלי הרכב במוסך, כגון: פחמן חד חמצני, תחמוצת חנקן, פחממנים, עופרת, אלדהידים, תחמוצות גופרית, מתכות שונות ובעיקר ונדיום. עוד נעשה שימוש במוסך בשמני מנוע, שמני גיר, נוזלי בלמים וחומר בשם קרבו-X סופר. לשיטתו, חומרים אלו גורמים לגירוי הראיות ולבעיות נשימה.

7.לטענת התובע, בעקבות חשיפתו לחומרים המזיקים במהלך עבודתו, החל סובל מאסטמה תעסוקתית ומתסמונת דום נשימה בשינה. האחריות לאותם נזקים מוטלת על מעסיקו אשר הנהיג שיטת עבודה לקויה ולא בטיחותית, ולא דאג לספק אמצעי מיגון נאותים ויעילים שימנעו חשיפה לחומרים המזיקים ואף לא דאג להדרכה מתאימה שתמנע חשיפה מסוכנת לאותם חומרים.

8.הנתבעות 2-4 טוענות מנגד כי אין כל ראיה לכך שהחומרים בהם נעשה שימוש במוסך הנם מסוכנים, וכי לא נערכה כל בדיקה בזמן אמת על מנת לבחון טענה זו. מכל מקום, אין כל ראיה לכך שהחומרים עמם עבד התובע במוסך הם שגרמו לנזקיו הנטענים. עוד נטען כי בניגוד לנקודת המוצא בחוות דעתו של ד"ר מלניק, המומחה מטעם התובע, לפיה לתובע לא סופקו אמצעי מגן והוא לא עבר הדרכה מתאימה, במהלך שמיעת הראיות התברר כי התובע עבר הדרכות בטיחות וכי אף סופקו לו אמצעי מיגון לביצוע העבודה.

9.בנוסף נטען להיעדר קשר סיבתי בין הרקע התעסוקתי של התובע, לבין מחלת האסטמה ממנה הוא סובל. לשיטת הנתבעות, לא מדובר באסטמה תעסוקתית כי אם באסטמה רגילה המתאפיינת בהופעה ראשונה בגיל מבוגר. עוד נטען בהקשר זה כי גם בספרות הרפואית אין כל הוכחה לכך שעבודה כמכונאי במוסך גורמת לאסטמה, ולראיה שלא עלה בידי התובע להביא כעד מטעמו, עובד מוסך שחלה באסטמה. הנתבעות טענו גם להיעדר קשר סיבתי בין תסמונת דום הנשימה בשינה ממנה סובל התובע לבין עבודתו, באשר לשיטתן התסמונת הינה תולדה של עודף משקל, חסימת אפו ע"י פוליפים ונטייתו האישית הגנטית.

לחילופין נטען לאשם תורם בשיעור 80%, זאת לאור העובדה שהתובע הוא שבחר שלא לעשות שימוש באמצעי המיגון שסופקו לו, חרף זמינותם וחרף הוראות העבודה וההדרכות שקיבל בענין.

ד י ו ן

10.למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע סובל מאסטמה ומתסמונת דום נשימה בשינה. הצדדים חלוקים בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו, לבין מחלות ותסמונות אלו וכן בשאלת החבות, נכותו הרפואית והתפקודית של התובע וגובה הנזק.

הנכות והקשר הסיבתי בין המחלה לתנאי העבודה

11.התובע הוכר כנפגע עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. זה אמנם דחה תחילה את תביעתו אך תביעה שהגיש התובע לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 1172/05) נתקבלה ונקבע קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי העסקתו. זאת בהתבסס על חוות דעת רפואיות של מומחים שמינה מטעמו בית הדין, הן בתחום התעסוקתי (ד"ר גפן טמיר) והן בתחום מחלות הריאה (ד"ר שבתאי וורסנו).

12.ביום 15.5.07 קבעה ועדה רפואית במל"ל כי כתוצאה ממחלת המקצוע בה לקה התובע, נגרמה לו נכות זמנית בשיעור 100% בתקופה שבין 13.4.03 ועד 13.7.03 וכן נכות צמיתה בשיעור 30% החל מיום 14.7.03. בנוסף, הוחלט להפעיל את תקנה 15 ונכותו הסופית במל"ל, נקבעה בשיעור של 45%, זאת כאמור החל מיום 14.7.03. יוער כי כל הנכות במל"ל ניתנה בגין האסטמה התעסוקתית.

13.מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר בני מלניק – מומחה בטיחות, בריאות תעסוקתית וסביבתית שקבע כי התובע נחשף במהלך עבודתו במשך שנים רבות, וללא כל שימוש באמצעי הגנה, לחומרים בעלי פוטנציאל לפגיעה במערכת הנשימה ולגרימת אסטמה. עוד צוין כי התובע לא עישן ולא סבל ממחלות אחרות, ומכאן מתבקשת המסקנה כי מחלתו נגרמה על רקע תעסוקתי.

עוד הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של פרופ' אוליבן, מומחה למחלות ריאה, אשר קבע כי התובע סובל מאסטמה תעסוקתית. במסגרת חוות הדעת צוין כי סביבת עבודתו של התובע במוסך עלולה לגרום למחלות בדרכי הנשימה ובמקרה זה לאסטמה וכן לתסמונת דום נשימה בשינה ממנה הוא סובל. לפיכך, קבע המומחה כי נותרה לתובע נכותה צמיתה בשיעור 50% לפי סעיף 5(1) ג' –ד' לתקנות המל"ל, מתואם.