באסילא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 29.10.13 שקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער (להלן - הוועדה).

2.המערער נפגע באירוע איבה ביום 25.7.06. הוועדה נשוא הערעור התכנסה על מנת לקבוע אם חלה החמרה במצבו של המערער בעקבות אותה פגיעה, ובהתאם להוראות פסק-דין בבל 14453-11-12 מיום 20.5.13 (להלן – פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, שבפניה יונח תיקו הרפואי (הכללי והפסיכיאטרי) של המערער לתקופה של עד 5 שנים קודם לתאריך הפגיעה, ועל מנת שתתייחס לטענת המערער לפיה עולה מהדו"ח הפסיכו-דיאגנוסטי מחודש 3/12 כי אירוע האיבה הוביל להידרדרות במצבו הרגשי.

3.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין ביום 29.10.13 וקבעה כי אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני.

4.המערער טוען כי הוועדה לא התייחסה באופן ראוי לדו"ח הפסיכודיאגנוסטי והתעלמה ממסקנותיו, וכי הוועדה חרגה מסמכותה עת קבעה כי אין קשר סיבתי בין האירוע למצבו של המערער שעה שהאירוע הוכר כפגיעת איבה.

5.מנגד טוען המשיב כי הוועדה פעלה כדין ובהתאם להוראות האמורות בפסק-הדין, וכי לוועדה סמכות על-פי דין לדון גם בשאלת הקשר הסיבתי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

7.עיון בדו"ח הפסיכודיאגנוסטי מיום 28.3.12 מעלה כי בסעיף הסיכום והמסקנות בו צוין כך:

"מדובר באדם החווה חוויה מתמשכת וכרונית של סטרס עקב מיעוט משאבים בהשוואה לריבוי לחצים נפשיים ואובדניים. ועל כן מועד לחוות חרדה ולהגיב באימפולסיביות, עם קשיי ויסות רגשי. על הבסיס האישיותי הזה הצטרפה החוויה הקשה של נוכחותו באירוע נפילת הטיל...

... אני סבורה כי המאפיינים הדכאוניים –חרדתיים שנמצאו באיבחון (מצב רוח ירוד, האטה פסיכומוטרית וקשיי ריכוז וקשב) הוחרפו בעקבות החשיפה לאירוע האיבה כיוון שקיימת אינדיקציה לעיסוק ספציפי באירוע זה, אולם הם משקפים מאפייני אישיות ופרופיל קוגניטיבי (העדפה ביצועית על פני מילולית, קשיי איחסון מידע מילולי בזיכרון) שהיו גם קודם. להערכתי, מדובר בהפרעת הסתגלות בעלת מאפיינים דכאוניים וחרדתיים".

8.הוועדה ציינה בסיכום החלטתה ובאשר לאמור בדו"ח הפסיכודיאגנוסטי כך: (סעיף 29 לפרוטוקול):

"... בנוגע לציטוט אליו נדרשת התייחסות טוענת הועדה שלא ניתן לתלוש את המשפט אשר מצוטט ע"י ב"כ התובע מקונטקסט ומסקנה של האבחון כולו כאשר ממצאי איבחון ומסקנות של נוירופסיכולוג קובעים באופן חד משמעי כי אין עדות לתסמינים בתר חבלתיים הקשורים סיבתית לאירוע. מעולם לא היו טענות מצד הועדה כי קיימת עדות למצב קודם... ומחלת דיכאון כ- 5 שנים אחרי החשיפה לאירוע הנדון ולאור זאת נשלל הקשר הסיבתי. לאור זאת הועדה חוזרת על החלטתה כי לא נותרה נכות נפשית כתוצאה מהאירוע הנדון וקובעת כי לא חלה החמרה".

9.הוועדה רשאית כמובן, בהתאם לשיקול דעתה המקצועי, לקבוע כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע למצבו הנפשי של המערער ו/או כי אין במצבו של המערער כדי להצביע על קיומם של תסמינים בתר-חבלתיים בעקבות האירוע. יחד עם זאת, לא מצאתי בהנמקת הוועדה התייחסות ממצה ומנומקת באופן שיהיה ברור גם למי שאינו רופא לקביעת ד"ר אלבז-שחורי בסיכום ההערכה הנוירו-פסיכולוגית מחודש 3/12 לפיה היה באירוע האיבה כדי להביא להחרפה במאפיינים הדכאוניים-חרדתיים שנמצאו באיבחון או לקביעתה כי בנוסף למרכיבי האישיותיים של המערער "הצטרפה החוויה הקשה של נוכחותו האירוע נפילת הטיל". כן לא מצאתי באיבחון זכר לקביעת הוועדה לפיה "מסקנות של נוירופסיכולוג קובעים באופן חד משמעי כי אין עדות לתסמינים בתר חבלתיים".

10.לפיכך יש לקבוע כי התייחסות הוועדה לדו"ח הפסיכודיאנוסטי אינה התייחסות ממצה ומנומקת, וכי יש בפגם זה כדי להצדיק קיום דיון נוסף בעניינו של המערער בפני וועדה רפואית לעררים.

בנסיבות העניין, ולאחר שהוועדה נשוא הערעור קיימה דיון לאחר פסק-הדין, יש להורות על כינוס וועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

11.על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

12.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ד, (26 ינואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: