באום ואח' נ' א.א. ימית חברה למסחר והשקעות בע"מ

פסק דין

התביעה היא תביעת פינוי מנכס המצוי ברחוב הכלניות 1 בקריות טבעון (שהוא חלק ממקרקעין הידועים כחלקה 73 בגוש 10607 (להלן: "הנכס")) ואשר הושכר לנתבעת בהתאם להסכם שכירות מיום 22.12.2004 לצורך הפעלת בית מאפה.

אומר כבר בפתח הדברים, מאחר והנתבעת העלתה טענות ביחס לסד הזמנים אליו הכניס אותה בית המשפט, כי לאור העובדה כי מדובר בתביעת פינוי, ולאור התרשמותי כי הנתבעת עושה כל שבידה להמשיך ולהחזיק במושכר ללא שהצליחה לשכנעני בקיומה של זכות כזו בידה (הכל כפי שיפורט בהמשך) ולאור העובדה כי מצויים אנו בפתחה של פגרת בתי המשפט, הרי שעל אף שאינני נוטה לקיום דווקני של הוראות הנוגעות לסדרי דין אלא לבחינה עניינית של כל מקרה לגופו, הרי שלא מצאתי לנכון להיעתר לבקשות שהועלו בפני (הכל תוך שיקול ענייני של הטעמים שנטענו), שכן היעתרות להן משמעה התארכות של ההליך ללא הצדקה למשך תקופה ארוכה.

רקע והשתלשלות ההליך המשפט

1. הסכם השכירות שנערך בין תובעים 1 ו-2, שהיו אז בעלי מלוא הזכויות בנכס, לבין הנתבעת נערך לתקופה של שנה, כאשר ניתנה בו אופציה להאריכו למשך 5 שנים נוספות, דהיינו עד ליום 14.1.11.

2. ביום 10.1.2008 העביר תובע מס' 2 את זכויותיו בנכס לתובעת מס' 3, כך שנכון להיום בעלי הזכויות בנכס הם התובעת מס' 1 (להלן: "באום") ותובעת מס' 3 (להלן: "אופק"). יצויין כי במבוא להסכם שבין אופק לתובע מס' 3 צויין כי הזכויות המועברות כפופות למשכנתא של בנק מזרחי טפחות ולזכויות הנתבעת עפ"י הסכם השכירות.

3. התביעה הוגשה במקורה בחודש 1/10 וניתן בה פסק דין בהעדר הגנה ביום 11.5.11.

ביום 27.10.11 הוריתי על ביטול פסק הדין בכפוף להפקדת הסך של 6,000 ₪ בקופת בית המשפט. משהופקד הסך הנ"ל, ומשהודיעה הנתבעת כי יש לראות בבקשה לביטול פסק הדין משום כתב הגנה מטעמה (בטעות צויין כי מדובר בבקשת רשות להתגונן, אם כי אין הדבר כך לפי הוראות פרק טז' לתקסד"א), ולאור העובדה כי מועד תום תקופת השכירות על פי הסכם השכירות היה קרוב, ניתנה החלטתי ביום 6.1.11 כי התובעים יודיעו באם בכוונתם להמשיך בניהול ההליך.

4. ביום 27.3.11 הוגשה בקשה לתיקון התביעה, שכן בעוד שהתביעה המקורית התבססה על טענות להפרת הסכם השכירות מכוחו מחזיקה הנתבעת בנכס, הרי שבתביעה המתוקנת ביקשו התובעים לבסס את התביעה על כך שתקופת השכירות עפ"י ההסכם הסתיימה ביום 14.1.11 ולמרות זאת לא פינתה הנתבעת את הנכס ולא החזירה את החזקה בו לידי התובעים.

בהעדר תגובה מטעם הנתבעת לבקשה לתיקון התביעה, נעתרתי לה וכתב תביעה מתוקן הוגש ביום 3.5.11, כשאציין, כבר עתה, כי כתב התביעה המתוקן הוגש ללא תצהיר תומך.

5. ביום 14.6.11 הוגש כתב ההגנה של הנתבעת אשר בה כלולה טענה אחת ויחידה לפיה הסכם השכירות הוארך בהסכמת הצדדים ובהתאם להסכמה זו הנתבעת ממשיכה לשלם את דמי השכירות החוזיים.

לכתב ההגנה צורף תצהיר תומך של מר ניסים סלמן, אולם בניגוד לאמור בו לא צורפו מסמכים הנזכרים בו ואשר יש בהם, לטענתו, לתמוך בטענה בדבר תשלום דמי השכירות מאז חודש 1/11 ואילך.

6. לאור המחדלים הדיוניים של שני הצדדים בהגשת תצהירים תומכים בכתבי הטענות (אלו בהעדר תצהיר וזו בהעדר מסמכים תומכים), הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם תוך קציבת מועדים קצרים לשם כך וזאת על מנת לקבוע דיון לפני פגרת הקיץ הקרבה ובאה, מועד שגם עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 215יא לתקסד"א.

7. בעקבות החלטה זו הגישה הנתבעת בקשה לדחות את מועד הדיון וזאת בשל העדרות המצהיר מטעמה, מר ניסים סלמן, מהארץ החל מיום 8.7.11 ועד ליום 31.7.11.

לאחר קבלת תגובת התובעת דחיתי את הבקשה שכן סברתי כי מאחר ומדובר בחברה שמר ניסים סלמן הינו רק אחד ממנהליה, אין כל מניעה כי מנהל אחר ייתן תצהיר בשמה, מה גם שנוצר בי הרושם כבר אז (אם כי הדבר לא צויין בהחלטתי אז), לאור המסמכים הרפואיים שצרפה הנתבעת כי מר סלמן ממילא אינו מנהל בפועל ובודאי שלא מנהל יחיד של הנתבעת לאור גילו ומצבו הרפואי כפי שתואר במסמכים אלו.

8. ביום 17.7.1. קיימתי את דיון ההוכחות כאשר מטעם התובעים התייצב מר יהושע, מנהל אופק, ואילו מטעם הנתבעת לא הוגש תצהיר עדות ראשית נוסף לתצהירו של מר ניסים סלמן, אשר הוא בנסיבות, כמובן, לא התייצב.

9. בפתח ישיבת ההוכחות ביקש ב"כ הנתבעת להציג בפני טיוטה של כתב תביעה שבכוונת מרשתו להגיש בביהמ"ש המחוזי בחיפה, וזאת לאכיפת הסכם מכר אשר לטענתה נערך בין מר ניסים סלמן לבין באום באשר לרכישת זכויות באום בנכס, ואשר יש בו, כך לטענתה להביא לדחיית תביעת הפינוי כנגדה, או לכל הפחות לדחיית מועד הדיון ועיכוב ההכרעה בתביעת הפינוי עד להכרעה בתביעה לאכיפה.

מאחר וכתב ההגנה בוסס, כאמור לעיל, על טענה אחת ויחידה והיא כי התובעים הסכימו להארכת תקופת השכירות אחרי 14.1.11, ובהעדר הסבר מספק מטעם ב"כ הנתבעת לסיבה להעלאת טענות נוספות בענין בפתח הדיון, לא התרתי הצגת טיוטת כתב התביעה בפני, אולם התרתי לב"כ הנתבעת לחקור את מר יהושע על האמור בה, ככל שסברתי שזה רלבנטי.

10. אציין, ויש לכך חשיבות רבה בהמשך, כי כפי שהתרשמתי בעת שדחיתי את הבקשה לדחיית מועד הדיון, ב"כ הנתבעת אישר כי מר ניסים סלמן איננו המנהל הפעיל של הנתבעת אלא מנותק באופן מעשי מניהולה (עמ' 1 שורה 15 לפרוטוקול). דבר זה גם מתיישב עם העובדה כי את הבקשה לביטול פסק הדין תמכה הנתבעת בתצהיר של הגב' ימית בוקרה שהזדהתה כאחת ממנהלי הנתבעת.

דברים אלו מצויינים אך על מנת לחזק ולהשלים את החלטתי שלא לדחות את מועד הדיון ולא להאריך את המועד להגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת (כאשר התבקש להגיש תצהיר של מר ניסים סלמן דווקא), שכן ברי כי בנסיבות הענין אין למר סלמן להוסיף דבר ביחס לסוגיות הרלבנטיות לבירור תביעת הפינוי (להבדיל אולי מידיעה שיש לו לגבי ההתקשרות בינו לבין גב' באום). אציין עוד כי אני סבורה שהנתבעת, ביודעה כי הדיון צפוי להקבע לפני הפגרה (זאת בהתאם להוראות התקנות) צריכה היתה מראש להגיש תצהיר של אדם שיוכל להתייצב לחקירה על תצהירו.