באבאי נ' שמר בכר ושות' ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקשים, הם הנתבעים בתיק דנן, לחייב המשיב [התובע] להפקיד ערובה להוצאות המשפט, בסכום שלא יפחת מ- 50,000 ₪.

עניינה של התביעה בפיצוי כספי בגין טיפול משפטי שהוענק למשיב על ידי המבקשים, ואשר התובע/המשיב, טוען כי הינו רשלני ובלתי מקצועי, וסכומה 242,842 ₪.

לטענת המבקשים, תביעת המשיב משוללת כל בסיס, אין בכוחה ליתן לו כל סעד, היא הוגשה כצעד טקטי, וכאקט התגוננות מפני תביעה שהגישו המבקשים כנגדו כבר בחודש אפריל 2010, לתשלום יתרת שכר טרחה אשר איננה שנויה במחלוקת, גם על פי הודאת המשיב עצמו. הא ראייה לכך – כי תביעת המשיב הוגשה 8 חודשים בלבד לאחר שהוגשה תביעת המבקשים כנגדו ולמרות שהעובדות היו ידועות לו כבר בתקופת ההתקשרות, בין השנים 2008-2009.

טוענים המבקשים, המשיב העלה טענותיו בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב, ויש בכך כדי להפחית הפחתה ממשית ממשקל טענותיו המובאות בתביעתו.

עוד לטענתם, אין כל טענה בכתב התביעה המרמזת על רשלנות או מחדל מצידם. מה עוד, שגם לאחר שההם הגישו את תביעת שכר הטרחה, פנה אליהם המשיב מספר פעמים בבקשה כי ימשכו תביעתם, וכי ברצונו להמשיך להשתמש בשירותיהם המשפטיים, מה שלטענתם מלמד על כך כי אין כל בסיס לטענותיו כלפיהם בגין רשלנות.

עוד טוענים הם, כי המשיב אינו מגלה בטענותיו כל עילה שיש בה כדי להצביע על הנזקים להם הם טוען, ויש בכך כדי ללמד על חולשת טענותיו.

לעניין מצבו הכלכלי של המשיב, טוענים המבקשים כי במסגרת כתבי טענות רבים שהגיש המשיב בערכאות שונות ובעניינים שונים, הצהיר הוא כי ירד מכל נכסיו, ומצוי במצב כלכלי קשה. כמו כן, ככל הידוע למבקשים, עומדים כנגד המשיב 8 תיקי הוצאה לפועל שחובו המצטבר בהם עולה על 220,000 ₪, וכי עצם קיומם של תיקים אלו, שאינם משולמים על ידי המשיב, מלמדים על מצבו הכלכלי הרעוע, ועל כך שלא יהיה בידיהם של המבקשים להיפרע הוצאותיהם הימנו.

המשיב התנגד לבקשה וטען, כי לא מתקיימים התנאים בגינם יש לחייבו בהפקדת ערובה. לשיטתו, סיכויי תביעתו טובים, והמדובר בתובענה הראויה להתברר. לטענתו, הינו אדם זקן וחולה, והמבקשים ברשלנותם גרמו לו לנזקים כבדים, ולאחר שתבעו אותו, יצר עמם קשר במטרה לפתור את הסכסוך.

טוען המשיב כי המבקשים לא השכילו להוכיח בבקשתם כי אכן קיים חשש ממשי שהמשיב לא יעמוד בתשלום ההוצאות, ככל שייפסקו כאלה לחובתו, וכי טענותיהם נטענות בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי. לשיטתו, המבקשים סומכים טענותיהם על תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגדו, ואשר חלקם נסגרו זה מכבר, ובחלקם עוכב הביצוע, או שמתנהלים בהם הליכים משפטיים.

המשיב טוען כי הינו הבעלים של 50% מקבוצת החברות אמינות, שנמצאת בפירוק, ובקופתה למעלה מעשרה מיליון ₪, שככל הנראה חלקם הגדול יועבר לידיו, כך שאין כל חשש שלא יהיה בידם להיפרע הוצאותיהם, ככל שייפסקו כאלה לטובתם.

משכך, סבור המשיב, כי בנסיבות העניין, הטלת ערובה איננה נדרשת, ואינה עולה עם דרישות החוק וההלכה, לאפשר לכל אדם את זכות גישתו לערכאות המשפטיות, ולא לחסמה, כל שכן מקום בו אין כל חשש כי המשיב לא יישא בהוצאות, ככל שאלו ייפסקו לחובתו.

המבקשים בתשובתם טענו, כי אין בתגובתו ולו טענה עניינית אחת, שיש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת הטיעונים שהביאו הם בבקשתם. עוד טענו הם, כי המשיב טוען כי הינו עתיד לקבל סכומי כסף גבוהים, שיש בהם כדי להצביע על חוסנו הכלכלי, ואילו בהליכים אחרים טען הוא לאוזלת יד ומצב כלכלי קשה. כמו כן, טענותיהם לגבי חובותיו הכבדים של המשיב בהוצאה לפועל, לא נסתרו על ידו.

המבקשים מוסיפים עוד, כי אין המדובר באדם זקן וחולה כפי שמנסה המשיב להצטייר, כי אם אדם חד, ענייני, שיודע ומודע היטב למהות פעולותיו וההשלכות שלהן.

דיון

תקנה 519 [א] לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

בעוד שלגבי חברה הכלל הוא כי חיובה בהפקדת ערובה הינו הכלל, ואי חיובה הוא החריג, הרי שלגבי אדם פרטי, הכלל הוא אי חיוב בהפקדת ערובה, והחריג הינו חיוב בה. [רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, רע"א 3274/92 סרוסי נ. י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, בש"א (י-ם) 5922/01 מוזס נ. לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, רע"א 6066/00 חאלד אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ; רע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ].

גם כאשר מדובר בחברה, אין לעשות שימוש בתקנה באופן גורף, אלא יש לשקול כל מקרה לגופו, תוך שימת לב לזכות הגישה לערכאות, שהינה "זכות חוקתית מן המעלה הראשונה" מחד, ולאינטרס במניעת תביעות סרק ובעיקר בהבטחת הוצאותיו של הנתבע מאידך, בעיקר כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים.

ההחלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לביהמ"ש, מערבת שיקולים נוגדים;