ב.ש. - שרותים פיננסיים ומשפטיים (2001) בע"מ נ' נסראללה ואח'

החלטה

רקע

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על משיבים 3 – 5 להעביר כספים למשיבים 1 ו- 2 עד להכרעה בתובענה העיקרית.

המבקשת הינה הזוכה בחמישה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגד המשיב מס' 1 (להלן: "נסראללה"). משיב מס' 2 (להלן: "עו"ד עאבד") הינו עו"ד אשר לטענתו מייצג את נסראללה בעניינים שונים.

המשיבים 3-4 הינם בני זוג (להלן: "בני הזוג הודיס") הנמצאים בעיצומו של הליך פשיטת רגל בבית משפט המחוזי בירושלים שמספרו פש"ר 6291/09 (להלן: "הליך פשיטת הרגל"). במסגרת הליך פשיטת הרגל הגיש נסראללה תביעת חוב אשר אושרה על ידי הנאמן בסך של 500,000 ₪.

משיב 5 הינו עו"ד במקצועו ונתמנה ע"י ביהמ"ש המחוזי בירושלים בהליך פשיטת הרגל כמנהל מיוחד לצורך ניהול נכסי בני הזוג הודיס (להלן: "המנהל המיוחד").

במסגרת תיק ההוצאה לפועל אשר מנהלת ההמבקשת כנגד נסראללה, הטילה המבקשת עיקול על כספי נסראללה, שבכללם אלה שברשותו של המנהל המיוחד. המבקשת טוענת כי בעקבות הטלת העיקול הודיע לה המנהל המיוחד כי יש בכוונתו להעביר את הכספים שאושרו במסגרת תביעת החוב לנסראללה לעו"ד עאבד זאת בשל המחאת זכות שהומצאה לו ונערכה בין נסראללה ועו" עאבד.

מכאן מתעוררת השאלה, במסגרת הליך זה, ידו של מי תהיה על העליונה בתחרות בין עו"ד עאבד למבקשת.

בד בבד עם הגשת הבקשה הוגשה תביעה עיקרית בדרך של המרצת פתיחה בה התבקשתי להצהיר כי המחאת הזכות בטלה וליתן צו האוסר על המשיבים 3-5 להעביר כספים למשיבים 1-2.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת המחאת הזכות הינה פיקטיבית אשר נועדה להבריח כספים ולחמוק מתשלום חובו של נסראללה כלפי המבקשת.

עוד מוסיפה המבקשת כי אין בהמחאת זכות כל פירוט אודות הכספים והסכום ומכאן שהיא מפקפקת באוטנתיות של המחאת הזכות.

לטענת עו"ד עאבד, ההמחאה הועברה לידיו בטרם נפתחו תיקי ההוצאה לפועל, כמו כן אין הוא ידע על כל חוב או עיקול שהוטל מטעם המבקשת. עוד מוסיף עו"ד עאבד כי שטרי המחאת הזכות הועברו למנהל המיוחד עת שהיו הכספים מוחזקים אצלו, כך שדובר על כסף שכבר הגיע ולא עתיד להגיע. לדידו של עו"ד עאבד, הכספים נהיו שלו בעת החתימה על שטרי המחאת הזכות. המחאת הזכות נעשתה כתמורה לשכר טרחה המגיע לעו"ד עאבד עבור טיפולו בענייני נסראללה

המסגרת הנורמטיבית:

נציין כי דרך יצירת ההמחאה נקבע בסעיף 1 לחוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969, בהאי לישנא:

"(א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי ההסכם בין חייב לבין הנושה.

(ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות, כולה או מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך השעבוד".

פרופ' לרנר בספרו, "שיעבוד נכסי חברה", הוצאת בורסי תשנ"ז 1996, בעמ' 62-61 סובר, כי ההודעה לחייב איננה חלק מהמחאה שבהעדרה לא נוצרת ההמחאה, העברת הבעלות בזכות עוברת בשעת כריתת הסכם המחאה.

עיון בלשון החוק אינו מגלה כל דרישה או תנאי של ההודעה כתנאי שחייב להתקיים, בכדי שתיווצר ההמחאה. ביהמ"ש העליון כשנדרש להכריע בסוגיה קבע :