ב.פ. אסטטיקה - מ. דאנט בע"מ נ' שחם

החלטה

1. בפני בקשה לסילוק תובענה על הסף אשר הגיש הנתבע כנגד התובעת וזאת בגין מעשה בית דין וכן מן הטעם שהתביעה הינה קנטרנית, טורדנית, הוגשה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

2.מכתב התביעה עולה כי הנתבע עבד אצל התובעת כרופא שיניים, כאשר בין הצדדים שררו יחסים של קבלן ומזמין. התובעת טוענת כי נגרם לה נזק כספי וכן נזק למוניטין כתוצאה מהפסקת עבודתו של הנתבע אצל התובעת בניגוד למוסכם. לעניין זה נטען כי הנתבע הודיע לתובעת על הפסקת עבודתו לאלתר והתובעת נאלצה למצוא פתרונות על מנת לטפל בלקוחות הנתבע ולפיכך נגרמו לה הוצאות בגובה כולל של 82,525 ₪ וכן התבקש פיצוי בגין פגיעה במוניטין התובעת בסך כולל של 50,000 ₪.

3. בבקשה לסילוק על הסף, נטען כי הנתבע הגיש תביעה כנגד התובעת במסגרת ת"א 1259/08, במסגרתה עתר לחייבה בשכר עבודתו בסך של 15,592 ₪ וכן בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. במסגרת ניהול התובענה התקיים דיון הוכחות, במהלכו נחקרו הנתבע והמצהיר מטעם התובעת וניתן פסק דין.

הנתבע טוען כי פסק הדין אשר ניתן במסגרת ת"א 1259/08 יוצר השתק פלוגתא בתביעה זו, שכן מתקיימים כל התנאים לקיומו של השתק פלוגתא ולכן יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין.

לעניין היות התביעה קנטרנית, טורדנית ושימוש לרעה בהליכי משפט, נטען כי התובעת לא הציגה ולו בדל ראייה להוכחת מי מתביעותיה.

4. התובעת בתגובתה טוענת כי לא התקיים השתק פלוגתא, שכן השאלה העובדתית בדבר הנזקים שגרם הנתבע לתובעת בגין התפטרותו לאלתר מן המרפאה לא הועמדה במחלוקת אלא הועלתה כחלק מטענת קו ההגנה. כן נטען כי לא היתה הכרעה מפורשת או מכללא בעניין כימות שווי הנזק שנגרם למשיבה, שכן בית המשפט קבע סכום על דרך האומדן מבלי שנבחן ונשקל כל טיעון אפשרי. עוד נטען כי פסק הדין שניתן בהליך הקודם, עניינו שאלת השכר שישולם לנתבע ולא אופי הנזקים שנגרמו לתובעת ושווים.

לעניין הטענה כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, נטען כי טענות כתב התביעה אינן טענות בעלמא וכי לתובעת נגרמו נזקים בשל התנהגותו של הנתבע.

5. תקנה 101 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כי רשאי בית המשפט לדחות תובענה מחמת מעשה בית דין.

כלל מעשה בית דין נובע מעקרונות סופיות הדיון ומניעת הטרדת בעלי דין, ונועד לחסימת התדיינות נוספת בין בעלי דין בעניינים שכבר נדונו והוכרעו בעבר.

בפסיקה נקבעו ארבעה תנאים עיקריים להיווצרותו של השתק פלוגתא:

הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי.

ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה.

(נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 1991, בעמ' 141).

6.לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה.

הן בתביעה שבפני והן בתביעה שנדונה במסגרת ת"א 1259/08, עולה אותה מחלוקת שעניינה עזיבתו של הנתבע את עבודתו אצל התובעת וטענות הצדדים בעניין זה.

מעיון בכתב התביעה בתיק זה עולה כי מדובר באותן טענות שנטענו בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת בת"א 1259/08 (ראו והשוו סעיפים 3, 5, 6, 7, 11, 12, 13, 14, 15, 17, 18,19, 20, 21 ו - 22 לכתב התביעה בתיק זה וסעיפים ב 8, ב 9 , ב 10, ב 12, ב 14, ב 15, ב 16, ב 17, ב 18, ב 19, ג 13, ג 14 ו – ג' 15 לתצהיר העדות הראשית של מר גרשון בת.א 1259/08).

7.עיקר הפלוגתא הינה האם היתה לנתבע הצדקה לסיים את יחסי הצדדים לאלתר והנזקים שנגרמו לצדדים.