ב.ע. -יבוא והפצה בע"מ נ' שיגור מוניות והסעות בע"מ

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד הנתבעת תביעה לפינוי מושכר. בתביעה זו נדרשה הנתבעת לפנות את המושכר באזור התעשיה עטרות.

ביום 23.5.13 ניתן פסק דין על יסוד בקשת התובעת, בה נטען כי הנתבעת הודיעה כי אין לה עניין במושכר וצורף מכתב מאת הנתבעת, בו מודיעה האחרונה כי אין לה עניין במושכר.

הנתבעת עותרת לביטולו של פסק הדין. הנתבעת טוענת כי הנכס נשוא התביעה לא הושכר לנתבעת כי אם למנהליה פריברט יהודה וימיני דניאל, והסכם השכירות נחתם עם הנתבעת רק לצורכי תשלום ארנונה בעיריה.

מכל מקום, במהלך חודש מרץ 2013 פנה מנהל הנתבעת, מר ימיני, לתובעת וביקש לפנות את הנכס פינוי מוקדם. משנמצא שוכר מחליף בשם אמיר קרני, סוכם כי הנכס יועבר אליו החל מיום 1.4.13 והוא יישא בדמי השכירות החל ממועד זה. בהסכמתה של התובעת ובידיעתה נמכרו כלי העבודה במושכר למר קרני ובחודש אפריל 2013 הועברה אליו החזקה. בהמשך פנתה התובעת והודיעה כי לא נחתם הסכם עם מר קרני. כאשר פנתה התובעת למנהל הנתבעת וביקשה ממנו לפנות את המושכר, הבהיר מנהל הנתבעת כי אין לו עניין במושכר וכי המפתחות או החזקה במושכר עברו למר קרני. גם כאשר נמסר למנהל הנתבעת כתב תביעה הבהיר מנהל הנתבעת לב"כ התובעת כי אין לו חזקה בנכס ואין לו עניין בו וכי החזקה מצויה בידיו של מר קרני. לטענתו, ב"כ התובעת ביקש שמנהל הנתבעת יעלה את הדברים על הכתב והוא יבטל את התביעה. על רק זה הסכים מנהל הנתבעת להעלות על הכתב את הצהרתו כי אין לנתבעת עניין במושכר, תוך הסתמכות על ההבטחה כי התביעה תבוטל. ואולם, התובעת עשתה שימוש בהצהרת מנהל הנתבעת לא רק על מנת לקבל לידה צו פינוי כי אם גם לזכות בהוצאות משפט.

התובעת מתנגדת לבקשה. התובעת טוענת כי ביום 10.5.13 שוחח מנהלה של הנתבעת, מר ימיני, עם ב"כ התובעת והבטיח לו כי ביום 12.5.13 יביא את מפתחות המושכר. ביום 16.5.13 נפגשו מנהלי הנתבעת עם ב"כ התובעת, אך לא הביאו את מפתחות המושכר. בפגישה זו העלו מנהלי הנתבעת טענות לגבי חוזה שכירות שנחתם לכאורה בין התובעת לבין אדם בשם מר קרני. מנהלי הנתבעת הגישו לב"כ התובעת את המכתב שהוגש לבית המשפט, בו טענו כי אין להם עניין במושכר. בהתאם להסכמה בין הצדדים, הגיש ב"כ התובעת את המכתב לתיק בית המשפט, אך לא הבטיח למנהלי הנתבעת כי יבקש למחוק את התביעה. ביום 19.5.13 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין ומשהתבקש אישור הנתבעת לכך, שלח מנהל הנתבעת לב"כ התובעת כתב הגנה בו טען כי אין לו עניין במושכר.

ביום 30.5.13, לאחר שניתן פסק הדין, נכנסו מנהלי הנתבעת אל שטח המושכר והוציאו את כל חפצי הנתבעת.

התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שהתצהיר אשר צורף אליה הינו על דרך ההפניה. כן טוענת התובעת כי לאור עמדת מנהלי הנתבעת כי אין להם עניין במושכר, על הנתבעת להשיב את החזקה במושכר לידי התובעת.

התובעת טוענת כי אין מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, כי אם בפסק דין שניתן לאחר שהוגש בו כתב הגנה ועל כן אינו ניתן לביטול. עוד טוענת התובעת, כי אין לנתבעת סיכויי הגנה בפני התביעה. כן טוענת התובעת, כי הנתבעת רקמה קנוניה עם מר קרני על מנת להשתלט על המושכר.

דין הבקשה להתקבל.

פסק הדין ניתן על יסוד מסמך אותו צירפה המשיבה לבקשה, לפיו למבקשת אין עניין במושכר. בבקשה נטען כי על יסוד מסמך זה יש מקום ליתן פסק הדין, תוך שהתובעת יצרה מצג בפני בית המשפט לפיו אין לנתבעת התנגדות כי יינתן נגדה פסק דין פינוי, וזאת לנוכח הבהרת הנתבעת כי אין לה עניין במושכר. אילו היה ב"כ התובעת מבהיר לבית המשפט כי אין המדובר בהסכמה למתן פסק דין וכי המדובר בכתב הגנה, הרי שוודאי לא היה ניתן פסק דין, מבלי שהתיק היה נקבע לדיון. מהבקשה שהוגשה על ידי התובעת ניתן היה להבין כי מדובר בהסכמה הנתבעת למתן פסק דין נגדה.

ואולם לנוכח הטענות אותן העלתה הנתבעת ומשמתברר כי הנתבעת לא נתנה הסכמתה למתן פסק דין נגדה, הרי שהמצג שעל יסודו ניתן פסק הדין אינו מדויק, שכן הנתבעת טוענת כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש את התביעה נגדה. לפיכך, יש מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, שהרי במועד מתן פסק הדין אף לא חלף המועד להגשת כתב הגנה על ידי הנתבעת ופסק הדין ניתן למעשה על יסוד מצג מוטעה כי הנתבעת נתנה הסכמתה למתן פסק דין נגדה.

לפיכך, אני מורה על ביטולו של פסק הדין מיום 23.5.13. הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 15 יום. הוצאות הבקשה יישקלו בסיומו של ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: