ב. נ' מדינת ישראל משרד הביטחון

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע יליד 8/9/1976, לטענתו נפגע בתאונת דרכים ביום 25/6/2011, כאשר ג'יפ צבאי דרס אותו ועלה על רגלו, ועזב את המקום מבלי להושיט לו עזרה או להשאיר פרטים.

הנתבעות כופרות בחבות וחולקות על שיעור הפיצויים.

שאלת החבות

בתום דיון הוכחות הסכים התובע לדחיית התביעה כנגד נתבעת 1, לאחר שהתברר שהתאונה אירעה באזור C, ונותר לפסוק בשאלת ההוצאות שלהן טוענת נתבעת 1.

אשר לחבותה של נתבעת 2 (המדינה):

לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח את גרסתו שלפיה הוא נפגע על ידי ג'יפ צבאי, מעבר למאזן ההסתברויות, ולכן דין התביעה נגד נתבעת 2 להידחות אף היא.

כאמור, התובע טוען כי ג'יפ צבאי דרס אותו פעמיים, ואחר כך נטש אותו שרוע על הקרקע כשהוא מתפתל מכאביו מבלי להושיט לו עזרה או להשאיר פרטים. מדובר בטענות קשות וחמורות כנגד גורם ציבורי שלטוני שמחויב לפעול על פי אמות מידה חוקיות, מוסריות וערכיות גבוהות. לפיכך, סביר גם להניח ולצפות מאדם שנתקל בהתנהגות כה חמורה לטענתו, מצד גוף רשמי שלטוני להתלונן ולדווח על האירוע לגורמים הרלבנטיים בהקדם האפשרי, הן מכח חובתו כלפי עצמו לברר מי פגע בו, והן מכח חובתו האזרחית כלפי החברה שבה הוא חי.

התובע, לא רק שלא דאג לדווח על האירוע החמור הנטען, אלא הוא הגיע לבית המשפט בגפו, עם עדותו שלו בלבד, וזאת למרות שמעדותו עולה כי ניתן היה להביא מספר עדים מטעמו שיכולים לשפוך אור ממשי על נסיבות האירוע, לרבות האנשים שעזרו לו לחצות את הגדר באמצעות סולם, והאנשים שעזרו לו להתפנות לבית החולים, אשר למצער, זהותם ידועה לאחיו ואליד. התובע אף לא טרח להביא לעדות מטעמו את אחיו ואליד. מדובר במחדל ממשי בנסיבות המקרה אשר פועל לחובתו של התובע על פי הדין.

לא רק זאת, אלא בעדותו היחידה של התובע נתגלו אי-דיוקים לא מעטים, לרבות לגבי שעת האירוע, פעם הוא טען שהאירוע קרה בשעה 17:00, ופעם אחרת הוא טען שהאירוע אירע בין השעות 20:00 – 20:30; פעם הוא מסר כי נכנס לישראל בכדי לחפש עבודה ובהזדמנות אחרת מסר כי נכנס כדי לבקר את אחיו.