ב.מ.ח. רוזנקרץ 2004 בע"מ נ' שנק

החלטה

בפני בקשה לקביעת הוצאות משפט לפי תקנה 513(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א).

א. תמצית העובדות

1.בתאריך 8.2.2011 ניתן פסק דין בתיקים שבכותרת ע"י כבוד הנשיאה השופטת דפנה בלטמן-קדראי, אשר קיבלה את תביעת המבקשת (התובעת) לפירוק שיתוף במקרקעין וכן קיבלה באופן חלקי את התובענה הכספית שהוגשה ע"י המבקשת (להלן" פסק הדין").

2.על פי החלטת בית המשפט (כב' הנשיאה בלטמן-קדראי) מתאריך 15.3.2011 תוקן פסק הדין כך שעל המשיבה – הנתבעת הושתו, בין היתר" הוצאות משפט בגין שכ"ט מומחים כפי שישום המזכיר הראשי, וכן החזר מלא של האגרה ששולמה בתביעת הפירוק בלבד".

3.בהתאם להחלטה הנ"ל, העביר ב"כ המבקשת למזכיר הראשי את פירוט הוצאות המשפט שהיו למבקשת בגין שכ"ט מומחים (שמאי מקרקעין) בתיקים הנ"ל.

4.בתאריך 27.4.2011 נמסרה הודעת המזכיר הראשי לפיה בסמכותו לשום את אגרת ביהמ"ש בסך 1,418 ₪ מתאריך 11.7.2006, אולם שומת הוצאות המשפט בגין שכ"ט השמאי אינה בסמכותו אלא נתונה לסמכות הרשם, ומכאן בקשה זו לקביעת הוצאות המשפט.

ב. טענות הצדדים

5.המבקשת תומכת טענותיה בתצהירו של מנהלה מר אמיר רוזנקרץ מתאריך 11.6.2011 (להלן: "תצהיר המבקשת").

6.עפ"י תצהיר המבקשת, ועל סמך פירוט בחשבוניות מס/קבלות מטעם השמאי חב' תר"ע ברזילי בע"מ, טוענת המבקשת כי הוצאותיה הנומינליות בגין שכ"ט השמאי היו כדלקמן:

סך של 6,583 עבור חוות דעת מקורית מתאריך 30.1.2008; סך של 5.198 ₪ מתאריך 6.6.2008 עבור השלמת חוות הדעת בת.א. 3033/06 לנוסחה הסופי, כפי שהוגש בשלב התצהירים, כולל התקופה שלאחר הגשת כתב התביעה; סך של 1,532 ₪ מתאריך 21.4.2009 עבור השלמה נוספת לחוו"ד הנ"ל שהוגשה לביהמ"ש בעקבות ביקור בנכס, שלטענת המבקשת, נמנע קודם לכן עקב התנגדות המשיבה; סך של 2,610 ₪ עבור הופעה לדיון בבימ"ש והכנה לעדות בתאריך 22.4.2010; סך של 4,828 ₪ עבור חוו"ד בת.א. 4558/08 מתאריך 10.4.2007.

7.מנגגד טוענת המשיבה, בקליפת אגוז, כי חווה"ד שהוגשו ע"י השמאי ושבגינן נתבעות ההוצאות דומות זו לזו ולכן מדובר בכפל הוצאות בגין אותו עניין, וכי הסכומים הנטענים ע"י המבקשת הינם מוגזמים, חריגים ובלתי מידתיים להליך שהתנהל בין הצדדים.

8.לטענת המשיבה, חוות הדעת מיום 30.1.2008 הוגשה כתימוכין לתביעה כספית אשר הגישה המבקשת על סך של כ – 20,000 ₪ ולא ייתכן כי ההוצאה בגין חוות הדעת תהיה כ – 1/3 מסכום התביעה.

9.עוד טוענת המשיבה כי חווה"ד המשלימה מתאריך 6.6.2008 הייתה מיותרת ולא ברור לשם מה נערכה וכי התיקונים שנערכו בה לעומת חווה"ד המקורית היו מזעריים ובגדר "תיקון קוסמטי" בלבד ולכן אין לחייב את המשיבה בעלות חווה"ד המשלימה.

10.עוד טוענת המשיבה כי גם בתאריך 21.4.2009 לא הייתה חוו"ד משלימה אלא לכל היותר מכתב מטעם המומחה שבו ציין כי אין שינוי בקביעותיו בחווה"ד הקודמות. יתרה מזאת, לטענת המשיבה המומחה מציין כי לא הופיע אישית לביקור אלא שלח "מתמחה" ממשרדו ומכאן שהחיוב המתבקש אינו מידתי ויש לדחותו על הסף.

11. לגבי הופעת המומחה בביהמ"ש, טוענת המשיבה, כי שכר הטרחה שבו נקבה המבקשת הינו מופרז ובלתי מידתי בהתחשב בעובדה שחווה"ד נמסכת על מסמכים בודדים וכי לא נדרשה הכנה לעדות כנטען ע"י המבקשת.

12. לגבי חווה"ד מתאריך 10.4.2007 בת.א. 4558/08, טוענת המשיבה כי חווה"ד נדרשה מעצם הליך הפירוק כדי לברר אם המקרקעין ניתנים לחלוקה בעין, כמתחייב מהוראות חוק המקרקעין, ושאלמלא הוגשה חוות הדעת ע"י המבקשת היה ביהמ"ש ממנה מומחה מטעמו והצדדים היו נושאים בשכר טרחתו באופן שווה ומכאן שבגין חוו"ד זו יש לחייב את הצדדים לשאת בשכר הטרחה באופן שווה.

13.לגבי החיוב באגרת ביהמ"ש, טוענת המשיבה כי המבקשת לבדה היא אשר חפצה בהליך הפירוק ומכאן שאין לחייב את המשיבה בגין האגרה של הליך זה, ולחילופין יש לחייב את הצדדים לשאת בעלויות באופן שווה.

14. בנוסף, טוענת המשיבה כי התביעה שהוגשה לביהמ"ש הייתה בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות וניתן היה לברר את הדברים שם וכך לחסוך בעלויות ומכל מקום אין לחייב אותה בשכר טרחה גבוה של השמאי מקום שניתן היה לפנות לשמאי זול יותר.

15.עוד טוענת המשיבה כי ככל שהמבקשת זכאית להוצאות כלשהן, הרי שיש לקזז מהן את ההוצאות אשר מגיעות למשיבה בשל התנהלותה של המבקשת בניהול התביעה (הגשת שתי תביעות נפרדות לבתי משפט שונים) והארכת ההליכים על ידה שלא לצורך עד לאיחוד התביעות בבית משפט זה.