ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

 1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23/6/15 אשר קבעה כי נכותה של המערערת בגין ליקוי בכף יד ימין הנה בשיעור 15% לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

תמצית העובדות

2.המערערת ילידת 1955, מלחימה במקצועה, סובלת מליקוי בכפות ידיה שהוכר כמחלת מקצוע.

3.ביום 22/9/14 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי נכותה של המערערת בגין ליקוי בכף יד ימין היא בשיעור של 45% לאחר הפעלת תקנה 15.

4.המשיב הגיש ערר על קביעה זו בטענה כי הנכות שהעניקה הוועדה גבוהה וכי קיים פער בין ממצאי הבדיקה הקלינית לבין תוצאות בדיקת ה-EMG.

5.הוועדה התכנסה ביום 12/11/14 לדון בערר המשיב (להלן – הישיבה הראשונה). המערערת שהתייצבה בפני הוועדה מלווה בבא כוחה טענה כי גם היא מבקשת לערור על החלטת הוועדה מדרג ראשון (הגם שלא הגישה ערר בכתב ), וזאת בטענה כי יש להעניק לה נכות גם בגין ליקוי בכף יד שמאל, וכן בטענה כי שיעור הנכות הרפואית המתאים לליקוי בימין הנו 40% ולשמאל 30%.

6.הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית בשתי הידיים שממצאיה תועדו כך:

"... ניוון קל מאד טינר מימין ללא חסר מוטורי בפיזור של עצב מדיאנוס דו"צ. ירידה בתחושה שטחית למגע וכאב. ורבירציה בשלושת האצבעות הראשונות בשתי הידיים ללא הבדל משמעותי.

מבחן טינל שלילי דו"צ פלן חיובי לאחר 20 שניות, רפלקסים ... הופקו תקינים לחלוטין.

יש צלקות שורש כף ד דו"צ בחלק .... לאחר ניתוח לשחרור עצב המדיאנוס".

7.בסיכום הישיבה הוועדה ביקשה לקבל תוצאות בדיקות EMG.

8.הוועדה התכנסה שנית, וללא נוכחות, ביום 7/5/15, עיינה בבדיקות ה-EMG והתייחסה אליהן כדלקמן :